היום, בעודי עומד בקופה של המכולת המקומית אחרי עוד סשן קניות מקיף ומתיש בן כ-6 דקות, הודיעה לי הקופאית בשמחה שמכיוון שקניתי מוצר מסויים של חברה מסויימת, מגיעה לי מתנה. כמובן ששמחתי מאוד לקבל את הבשורות, הקופאית, כדרך הטבע, התכופפה אל מתחת לדלפק, שלפה את מה ששלפה ונתנה לי את המתנה בשמחה.

עכשיו שמישהו יסביר לי מה בדיוק אני אמור לעשות עם מטריה בתחילת הקיץ.

יש לי איזה עטלף שאני צריך לגרד מאיזו ספה.

כל יום, פחות או יותר, בזמן המועט שנשאר לי להקדיש לאינטרנט, אני מוצא את עצמי קורא בבלוגים של אנשים אחרים שמספרים על כל מיני דברים הנקראים בשפת העם "חיים" ותוהה לאן נעלמו ה-"חיים" שלי. זה לא שבאיזשהו שלב בחיי היו לי יותר מדי מהם, בתקופות הפרועות שלי הייתי יוצא פעמיים בשבוע, משתכר פעם בחודש ומזיין פעם בחודשיים איזו סטוצית אקראית, אבל בשבועות האחרונים אני מחלק את מיטב זמני, מירע זמני וכל מה שביניהם בין העבודה שאוטוטו מגיעה לשיא העומס השנתי שלה ובין המיטה שכתוצאה ישירה מעומס העבודה מגיעה גם היא לשיא העומס השנתי שלה, אם כי לצערי לא מהסיבות הנכונות. אפילו כשאני כבר יוצא לאיזה פאב ללגום חצי בימיש צוננות וללעוס נקניקיות דם ארגנטינאיות אני מתחיל להתנמנם אחרי שעה פחות או יותר, ככה בסביבות 10 בערב, חוזר הביתה, נוחת על הספה ואוזר כוחות במשך שעה וחצי כדי לעשות את הדרך המפרכת עד למיטה לשנת לילה שתמיד מסתיימת מוקדם מדי.

הייתי מוסיף גם איזו תובנה או מסקנה לסיום, או לכל הפחות איזה חידוד לשון, אבל... לא.

טוב, אני יודע שהבטחתי שלא יהיו עוד פוסטים פוליטיים אבל... טוב, האמת היא שאין לי תירוץ טוב חוץ מאשר זה שממש בא לי, אז אם נמאס לכם מפוליטיקה אתם מוזמנים לדלג הלאה. רובכם בטח לא תופתעו לשמוע שבבחירות הקרובות יתנוססו האותיות "קנ" על הפתק שאותו אשחיל לקלפי (הייתי כותב "אשלשל", אבל אחרי שנה שביליתי שנה בהודו המילה הזו לא מעבירה בי קונוטציות חיוביות למדי). רוב האנשים, במידה כזו או אחרת של צדק, מתייחסים למפלגה הזו כאל גימיק במקרה הטוב ואל חבורת נרקומנים מסוכנת במקרה הרע ובאמת שקטונתי מלשכנע אנשים אחרים להצביע בעדם שהרי איך יכול אדם שמתלבט שעות בסוגיות כמו "מקלחת עכשיו או מחרכך?" לשכנע אנשים ללכת בדרכו? אני גם משוכנע למדי שיש אנשים אחרים שיוכלו להרצות בצורה משכנעת (ובעיקר מעניינת) בהרבה ממני על מעלותיו של צמח הקנאביס, על העובדה שהוא סם מסוכן הרבה פחות מאלכוהול ועל העובדה שבמדינות מסויימות באירופה מתירים הכנסת מריחואנה לאיצטדיוני כדורגל אחרי שהוכחה יעילותה במניעת התפרעויות אלימות של אוהדים (ובינינו, מי מביניכם שראה פעם סטלן יודע שהסטלן אינו מסוגל לפגוע בזבוב, אלא אם כן הזבוב נמצא עמוק בתוך שקית של במבה והסטלן נמצא עמוק בשלב המאנצ'יז).

רוב האנשים גם לא ממש מודעים לעובדה שלמפלגת "עלה ירוק" יש מצע שמורכב מקצת יותר מאשר הרעיון "סמים קלים זה אחלה" ואולי גם קצת שאריות קססה. אבל בסופו של דבר, לא מצע המפלגה, לא תעמולה פוליטית וגם לא ג'וינט אחד יותר מדי שעישנתי לפני 5 דקות (למעשה, לא עישנתי כלום מאז יום שישי, אבל זה לא ממש רלוונטי לענייננו, תשתדלו להתרכז, תודה). הסיבה שבגללה הטרחתי אתכם לכאן היא הרשימה הזו שערך ליאור פרי (מס' 4 ברשימת "עלה ירוק") ובפרט הסעיף השלישי ברשימה. עכשיו אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על הרשימה הזו, אבל מתי בפעם האחרונה היה כאן חבר כנסת עם טעם מוסיקלי כ"כ משובח? אתם באמת רוצים להגיד לי שאתם מעדיפים לראות בכנסת את רוחמה אברהם/יחיאל חזן/ברוך מרזל/שאול יהלום/יוסי ביילין/אביגדור ליברמן?