אחד הדברים המענגים ביותר בלהיות בעליו של אוסף דיסק בגודל סביר, אם כי בהחלט בלתי-מספק, זו היכולת לחפור עמוק במדורים הנידחים של הספריה ולדלות משם פנינים כמו תשעת מושאי התשוקה של סוזן וגה (תסלחו לי אם אני לא אכתוב nine objects of desire by suzanne vega מכיוון שאין לי את האנרגיות לכתוב באנגלית כרגע?). הדיסק הזה מצא את עצמו לתקליטייה שלי בדרך מוזרה במקצת, אמא שלי, באחד מביקוריה בחו"ל, חזרה והביאה אותו כמתנה בשבילי אחריה שהחליטה על דעת עצמה שאני חובב מושבע של יצירתה של הגברת וגה, אותה הכרתי עד אותם ימים אך ורק בשמה.
באותם ימים בהם הייתי בור ועם הארץ בכל הנוגע למוסיקה ואוצר המילים המוסיקלי שלי היה מורכב בעיקר ממה שהיו שומעים באותם ימים ברדיו וב-MTV, דברים כמו משינה, אלאניס מוריסט, יזהר אשדות, אירוסמית' ולמרבה הבושה ולמרות שניסיתי להדחיק זאת בכל דרך אפשרית, גם רמי קליינשטיין. מכאן את בוודאי יכולים, או שלא, להסיק שאותו הדיסק, שאינו שייך באופן מובהק במיוחד לזרם הגלגל"צי שהיה מושל במערכת ה-JVC הנהדרת שהייתה לי באותה תקופה, הלך הישר לתחתית ערימת הדיסקים הצנועה שלי עד לימים נאורים יותר בהם פגשתי במהלך שירותי הצבאי אנשים עם אופקים מוסיקליים מעט רחבים יותר מגלגל"צ ו-MTV, עניין שבהחלט שידרג את השכלתי המוסיקלית באי-אילו דרגות והוציא את הדיסק הנפלא הזה מתחתית ערימת הדיסקים אל המקום הראוי לו בפלייליסט הקבוע שלי.
אבל עם הזמן ודי כצפוי יש לומר, ערימת הדיסקים תפחה לה לאיטה והפכה לשתי ערימות, למדף וכן הלאה והלאה. דיסקים חדשים ומרתקים משכו אותי למחוזות הרוק המתקדם של פינק פלויד וקינג קרימזון, אל הגיטרות של ג'ימי פייג' ואריק קלפטון וכן הלאה והלאה עד שהדיסק המקסים הזה פשוט נשכח לו לאיטו מבלי לזכות לתשומת הלב המגיעה לו, עד היום. שמיעה מקרית של world before colombus ברדיו החזירה את תשעת מושאי התשוקה לתודעתי המעכירה ומתערפלת ונשארה שם בדיוק מספיק זמן עד שאחזור מהעבודה, אשלוף אותם שוב מבין ערימות הדיסקים ההולכות וגובהות, אעביר אותם למחשב והישר אל הפלייליסט שם ישארו. עד לפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
