חלקכם אולי לא ממש שם לב, אבל בתקופה האחרונה די מאסתי בשלל הפרוייקטים ששצפו וקצפו בבלוגספירה משאירים אחריהם הרס, חורבן ובלוגים שעשן מיתמר מעל חורבותיהם משל היו מחנה פליטים לבנוני שנמצא בדיוק באזימוט המתאים לשיגור קטיושה לקריית שמונה. האמת היא שלא פעם ולא פעמיים גם חשבתי לכתוב פוסט נזעם על הפרוייקטים שמדכאים כל פיסת כתיבה מקורית לטובת האדרת העדריות ומציאת התחליף הזול והמאוס לפוסט ראוי, אבל בדיוק באותו רגע (או ליתר דיוק באותם רגעים) נחת עלי רעב מזדמן, הלכתי לבדוק מה התחדש במקרר והיוזמה נפלה קורבן לכוחות הטבע החזקים ממנה. אבל מדי פעם, רק לפעמים, צץ ועולה לו פרוייקט ברוך ומבורך המאפשר לי (שוב) לשטוח את משנתי המוזיקלית בפני קהל הכופרים הממאן (קרי-אתם). הקרדיט להסבת תשומת ליבי הסוררת מופנה אחר כבוד אל ה-זאתי המופלאה.

השיר שהכי עשה לי את זה בשבוע האחרון: אמנם בגירסה מוצלחת הרבה פחות מגירסת ההופעה המופלאה, אבל "העוקד והנעקד" של גבריאל בלחסן שמתנגן לאחרונה בערוץ 24 הוא ללא ספק שיר השבוע שלי.

השיר שהכי מצחיק אותי: זה עשוי להשמע קצת מוזר, אבל הזוכה בקטגוריה הוא השיר "נוח" של מתי כספי ושוקולד-מנטה-מסטיק בזכות השורה האלמותית: "נוח! מה?".

השיר הכי עצוב בעולם: "יובלים" של מירי אלוני.

שלושה שירים שאני יכול לשמוע בריפיט אינסופי: שאלה קשה מכיוון שמדובר ברשימה שמתעדכנת על בסיס יומי (לכל הפחות), אבל אם אני חייב לבחור ממש עכשיו ברגע זה אז...

עברית:

1. אוקיינוס קפוא-גבריאל בלחסן.

2. שיר בריחה-איתי בלטר.

3. עננים שחורים-עמיר לב (גירסת ההופעה).

אנגלית:

1. since i've been loving you-led zeppelin.

2. boogie street-leonard cohen.

3. hey you-pink floyd.

* הערה-בסעיף זה ראוי לציין שבניגוד למרבית האנשים, אצלי הסעיף המדובר אינו תיאורטי בכלל, השיא היה בתקופת הצבא שלי אז שמעתי את הדיסק wish you were here של פינק פלויד במשך 18 שעות, אבל גם היום לא נדיר למצוא אותי שמוע את אותו השיר בריפיט במשך שעה-שעתיים.

הדיסק הראשון שקניתי: כבר מתחילת הקריירה המוזיקלית שלי הייתי איש של כמויות, הרכישה הראשונה שלי אי-פעם כללה את דיסק ההופעה הכפול של משינה ואת יזהר אשדות בהארד רוק קפה, הדיסק הלועזי הראשון שקניתי היה jagged little pill של אלאניס מוריסט.

הדיסק האחרון שקניתי: חשבתם שכאן תצליחו להגביל אותי לדיסק אחד? פחח. הרכישה האחרונה שלי כללה 4 דיסקים, after the storm של הדרה לוין-ארדי, השמש הרוח השד והים של איתי בלטר (דיסק פשוט מופלא, מומלץ בחום),  הכחול האפור הזה של סיוון שביט ועל המשמרת של פורטיסחרוף.

השיר שהייתי רוצה שיקדישו לי: אם הייתי במצב-רוח מורבידי במיוחד הייתי בוחר את "תלמי אליהו" של גבריאל בלחסן אך מכיוון שלא כך המצב (רוח), אני אבחר ב-lion של funset.

הייתי מת לדעת לנגן ב: כל דבר, מבחינתי אפילו משולש, אבל אני לא. בכל מקרה, המועדפים הם גיטרה חשמלית, פסנתר, בס (שימו לב, הבסיסטים הם תמיד האנשים המגניבים ביותר בכל להקת רוק שמכבדת את עצמה), דיג'.

חדי הזכרון שביניכם בוודאי תוהים לעצמם מה קורה עם מעבר הדירה המדובר אותו הבטחתי לפני אי-אילו חודשים, אותו מעבר דירה שגרם לי להפסיק באופן מוחלט את ניסיונות שמירת הסדר והניקיון במאורה כי "אני גם ככה תיכף עובר". אז אחרי שבועות ארוכים של ציפיה, הדירה המובטחת והמשופרת התפנתה סוף סוף ואני אוכל לנצל את החופש הכפוי מהעבודה כדי לדאוג לכל מה שדירה חדשה זקוקה לו. על הפרק עומדים מספר נושאים, קודם כל, ישנם טיפולי חשמל הכרחיים כגון מנורות ומאוורר תקרה שצריך להתקין ואולי עוד אי-אילו תיקונים מינוריים כמו שקעים סוררים ו/או רופפים ו/או שרופים שדורשים החלפה. שנית, הדירה כולה זקוקה לצביעה מחדש ויתכן גם שלהחלפת החלון הממוקם בסלון, אם כי החלפת החלון תלויה בעיקר בעלויות עניין הטעון בירור. שלישית, ישנו עניין המזגן, המאורה הנוכחית מצויידת במזגן חלון חביב שעושה את העבודה פחות או יותר, אבל הדירה החדשה, למרות שהיא לא גדולה יותר באופן משמעותי, דורשת מזגן רציני יותר ולכן לא יהיה מנוס מרכישת מזגן עילי שגם יחסוך לי מקום יקר בסלון וגם רעש מיותר בלילות החמים. אחרי כל אלו, עדיין ישארו אי-אילו סוגיות פעוטות יותר על הפרק, שולחן לסלון, וילונות (שאותם אין לי מושג איפה משיגים, אבל אמא אמרה שחייבים), אביזרי מקלחת ומטבח שונים (גם כאן באמת שאין לי מושג על מה מדובר אבל סביר להניח שבמוקדם או במאוחר אני אתקף בצורך בלתי מוסבר לבשל משהו ואז כל אותם דברים שהייתי צריך לחשוב עליהם קודם יצוצו פתאום להגיד שלום) ואולי אף (תחזיקו חזק) סט חדש של ספות לסלון.

כל הרכישות האלו, באופן בלתי נמנע, ינגסו מן הסתם חלק נכבד מהכסף אותו אני מנסה באדיקות לחסוך כבר לא מעט זמן למטרה שעד היום לא ממש הייתה ברורה, אבל לאור התשוקה הבלתי-מוסברת שנחתה עלי לחיות בדירה שבני תרבות מסויימים אף עלולים לקרוא לה "מסודרת", כנראה שאותה מטרה תיאלץ לחכות קצת. כמובן שאני יכול להגדיר את איבזור הדירה החדשה כמטרה שלשמה חסכתי את אותו הכסף, אבל איבזור דירה זה לא ממש כיף גדול ואני משוכנע למדי שבשלב כזה או אחר הגדרתי לעצמי שהשימוש לאותו כסף שנחסך אמור להיות קשור למשהו שמוגדר בצורה כזו או אחרת כ-"כיף", כך שהאופציה הזו נפלה מהפרק אלא אם כן יתברר שזכרוני מטעה אותי ושלא הגדרתי מעולם מטרה כזו או אחרת לאותו כסף. מצד שני, מכיוון שסביר להניח שאת אותו יעוד לכסף הגדרתי אך ורק לעצמי ולא שיתפתי אחרים בהחלטותי הפיננסיות ולאור הנחת היסוד שזכרוני הדהוי לא ישתפר עם השנים, כנראה שלעולם לא נדע.

ואחרי שלל המילים המיותרות האלו, נשארה תלויה ועומדת השאלה הפשוטה ועם זאת אולי המשמעותית מכולן: "אז מתי אתה עובר לדירה החדשה?". תשובה, למרבה הצער, עדיין אין, שיפוצים, מטבעם של מאורעות התלויים בבעלי מקצוע לבנטינים, אינם מסוג ההתרחשויות הנוהג להקדים את המאוחר ולהתרחש לפני שמצפים להן, ההערכה האופטימית ביותר עומדת כעת על משהו שבין שבועיים לשלושה, ההערכות הפסימיות יותר מדברות על חודש ומעלה. כך או כך, ברגע שיושלם המעבר וכוחותינו יבססו את נוכחותם במאחז החדש, הכינו את עצמכם נפשית לאפשרות הלא-בלתי-סבירה-בעליל שחלקכם (ואתם יודעים על מי אני מדבר, אני מקווה, כי אני לא לגמרי בטוח) יוזמן לאירוע חברתי מסוג כזה או אחר שיערך תחת הכותרת המחייבת ""חנוכת בית". ראו הוזהרתם.

תקופה קשה עוברת על כוחותינו בחזית. לא, אלו לא ממש הקטיושות שמטרידות אותי (למרות ששגרת האזעקות שמעירה אותי כל בוקר בהחלט עשויה לתרום למצב), יותר בכיוון של תחושת מיאוס כללי מרובם המכריע של האנשים מסביבי ובמיוחד אנשים שככל שעובר הזמן אני מבין שהמצאותם בחיי תלויה אך ורק במידת הזדקקותם לי, בבחינת כשצריך אותי אני שם וכשלא צריך אותי אז הם לא שם. תוסיפו לכל זה את "המצב", את החום הגועלי שבחוץ, את אווירת השיעמום הכללית מחוסר העבודה והחיים ואת העובדה ששוב נקעתי אתמול את הקרסול (קלות, לא כמו בפעם ההיא) ותקבלו תמונת מצב ברורה פחות או יותר של השבוע-שבועיים האחרונים.

* מצטער על החוסר קוהרנטיות המסויים וחוסר המצברוח הבכלל-לא-מסויים, זה מה שיש כרגע.