הסיפור שלא נגמר

עכשיו אני הולכת לכם לקרוא כמה משיריי שכתבתי,אני כותבת פרוזות(פיוטים) אז בבקשה:

1.כוונה להרגעה

לכי לך אל המים,יש בתוכך בכי גדול!,שמסרב,שאינו יכול,שנחנק תחת כוסות קפה,תחת חשבונות,תחת חרדת המחר.

לכי לך אל המים,יש בתוכך בכי גדול!,קחי אמך זיכרון של ילדה קטנה בגינה,אם שמלה מנוקדת,ולב גדול אדום תפור על החזה,רבבות דמהותייהם וטהרת.

2.הבועה

כל הזמן יש מסביבי בועה,בועה דקה ושקופה,כולם מצליחים לפוצץ אותה,אני לא יודעת למה...,הם לא פוגעים בי,הם לא מחמיאים לי,אולי זאת רק אני,תמימה בתוך הבועה שלי,עצובה בתוך הבועה שלי,רק לא שמחה בתוך הבועה שלי.

3.חסרי רגש

יש אנשים שהם חסרי רגש כלפי עצמם כלפי אחרים,לא יכולים לבכות,לשמוח,לאהוב,לא לאהוב,לבכות,לא לשמוח לא לחייך...,רק לראות את האמת שבתוכיינו מתגלה לה אם לא עושים כלום.... .,כל דבר שנעשה אפשר לעשות גם אם אתפ חסרי רגש...

4.בסוף החורף

כל החורף,אני שוכבת לי במיטה,חושבת מחשבות.ישנה קמה,הולכת לבית הספר אם המטרייה השחורה של אבא לומדת במדעים על החורף וסוף היום...

אני נוסעת באוטובוס השכונתי האדום הביתה,אני יורדת בתחנה שליד ביתי מגיעה הביתה הביתה לוקחת את המפתח מהקופסה פותחת את הדלת ונופלת וקמה בסוף החורף.

5.בגשם הראשון

יוצאת לבית הקפה בשעה 21:00 בערב,עם מטריה לבנה ונקודות אדומו,נכנסת לאוטו שמה דיסק של שלמה ארצי,כל הדרך לבית הקפה,בכביש המהיר,יורד הגשם הראשון של החורף,שאני יוצאת החוצה מהאוטו,אני נכנסת לבית הקפה,שותה אספרסו,ועוד קפוצ'ינו,ועוד קפה שחור וקפה הפוך,יוצאת מבית הקפה מטושטשת לגמרי,הסתכלתי בשמים וראיתי אותך,לא הפסקתי להסתכל בשמים,עצמתי עיינים,וכשהגעתי הביתה ישר נפלתי על הספה,בבוקר קמתי כאילו לא יודעת מה קרה ,לא נקאה שזה הגיוני כל מה שקרה,אבל אם זה קרה אני בטוחה שזה קרה בגשם הראשון.

6.בריכת האמונות והתקוות

הגיע הקי,השמים כחולים,עננים לבנים,יום שבת,קמתי ראיתי את ההשתקפות בבריכת השחיה בחצרי,ירדתי עירום לברכה,קפצתי במקפצה הכחולה להרגשתי כאילו קיבלתי כפה בכל הגוף,אבל אחרי זה הרגשתי יותר טוב,באותה שנייה לא פחדתי מכלום הרגשתי  ששום דבר בעולם כולו לא יכול להפחיד אותי,שחיתי קצת וחשבתי שאנשים חושבים שהחיים זה קרקס,ולא,החיים ממש קשים,אחרי זה נכנסתי הביתה על קצות אצבעותיי,נכנסתי למיטה וקיוויתי שכל התקוות התגשמו כמו שקרה בברכת האמונות שלי.

7.לא יודעת מי מקשיב

לא יודעת מי מקשיב,לא יודעת מי שותק,לא יודעת מי יודע,אני רק יודעת שהחיים הם סוג של משחק,משחק שאי-אפשר להתחיל מהתחלה,משחק שאי-אפשר לחזור על מהלך,משחק שצריך לחשוב צעד אחד קדימה,ולעשות צעדים חכמים ,אחרת תיפול עמוק עמוק ואף אחד לא יציל אותך אלא אם תקבל בונוס,שזה נס במציאות,והבוס של המשחק זה אלוהים,והוא יחליט מה מגיע לך ומה לא,על רגשות של כולנו,כי רק הוא יודע מה יהיה,מה היה,ומה קורה עכשיו,בתוך ראש וראש של כל אחד ואחת מאיתנו,אני לא             

יודעת.

8.מגדלור

למה לא חיכית לי המגדלור,הייתי באה להצילך מהנשמה הרעה,היית מסתכלת המראה ורואה את עצמך בפעם האחרונה,אבל לא,בחרת לברוח,לברוח לדרך ללא מוצא,להמשיך במסדרון החשוך,לרוץ ישר כל הזמן,בלי שאת יודעת לאן,ובסוף להיתקע הקיר גבוה ועבה שאי-אפשר לשבור,ואז נשמתך הרעה קפצה בך פתאום,והכריחה אותך לקפוץ מהמגדלור,ואז נסת בתוצאות,מעניין מה היה קורה אם לא היית במגדלור.

זהו,אלה כל השירים,אני יודעת שיוצאים לי שירים דכאונים,אני לא יודעת למה...,

בכל מקרה מי שלא הבין שיר מספר 9 מספר על בחורה שהתאבדה ושיש לה פיצול אישיות.

אל תיתנו לי לדכא אותכם,בכל מיק(מיקרה)

יום נעיםםםםםםםםםםםםםםםםם

שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

נפלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

מימני:מעיין