הסיפור שלא נגמר

עוד חודשיים אני בת 12 אז צמתי ביום כיפור,ביום הראשון לא היה כל כך קשה,ניסינו לישון כמה שיותר מאוחר כי רצינו לקום כזה ב-13:00,אבל בסוף כולנו קמנו ב-8:30 בבוקר,היום השני היה יותר קשה,ואני לא צמתי לפני זה,זאת הפעם הראשונה,למשל אמרתי לאמא שלי כזה חצי שעה לפני סיום הצום ואמרתי לה:"אני פשוט עדיין לא קולטת שצמתי,ואני מבינה שאני גם יכולה לללכת עכשיו למי-עדן שלנו ולקחת כוס ולשתות,כי זה עדיין בהישג ידי ואף אחד לא יכול לעצור אותי,אבל אני לא יעשה את זה כי אני רוצה להוכיח קודם כל לעצמי ואז לכולם שאני יכולה לעשות מה בא לי כל עוד אני רוצה את זה".ובדיוק שהסתיים הצום אני ואמא שלי הלכנו למי עדן לשתות אחת אחרי השני כוס של מים,ללכת למקרר,ולקחת ענב קטן ולשטוף אותו במים,המים האלה שלא הרגשתי במשך-24 שעות,ולאכול אותו ופשוט להינות מהטעם המתוק והחמצמץ הזה שלו,וללכת להתרענן במקלחת ולצאת,ולשתות אחרי זה כוס תה של נענע אם עוגת תפוזים רכה ואז לאכול בורקסים סלט וכ'ו...,והאמת שזה לא כזה גרוע(הצום),כולה 24 שעות!,האמת שחשבתי לעצמי שאני גם יכולה להחזיק ככה עד מחר.