הסיפור שלא נגמר

ב 30 לחודש הייתה לי יומולדת,הייתי בטוחה שאף אחד לא יביא לי בלונים, אז הביאו לי...

הרשו לי להסביר:

הגעתי לכיתה בשמחה גדולה כי חברה שלי אמרה לי שהיא תביא לי זר בלונים,והבאתי מאפינס לכל הכיתה,בייגלה ועוד...,

אז הגעתי בבוקר הכי מוקדם (בדרך כלל אני מגיעה הכי מוקדם) עם השקית ביד,ועם שמחה בלב.

הגעתי ישבתי,התחלתי לקבל sms בפלאפונים:"יומולדת שמח חיים של אבא" "יומולדת שמח חיים של אמא" כאלה...

ואני רואה את החברה הכי טובה שלי נכנסת לכיתה עם בלונים אבל הם לא בשבילי,מתברר שיש עוד ילדה בכיתה שהיומולדת שלה בול בתאריך הזה,אז החברים שלה נכנסים משאירים את ילדת יומולדת 2 בחוץ היא נכנסת ב-3 שלהם והם זורקים אליה את הבלונים,

והחברה שלי (הגר)אמרה שאת הבלונים שהיא הביאה הם לא שלה,ילד אחר נתן לה אותם רק בשביל הכניסה של ילדת היומולדת 2.

אני מבואסת,אף אחד לא הביא לי בלונים,פרצוץ מבואס,כן...,הייתי מאוד עצובה.

ואז אני רואה את רום(חברה שלי) נכנסת עם בלונים,אני הופתעתי ברמותתתתתתתתתתת,הייתי כי שמחה בעולם!!!!!!!,והיא שרה לי ואני הייתי מבסוטית מהחיים!,כולם מבסוטים משזה שהבאתי מאפינס(תכל'ס...,איזה רעיון מקורי!),ובהפסקת אוכל אכלנו אותם.

והנה הגיעה ההפסקה,ההפסקה הייתה כ-10 דקות,בערך אחרי כ-5 דקות הפסקה אני רואה  את כל ה*בילויים(כל מי שגר בבילו) ומעט *קדרונים(כל מי שגר בקדרון) עם בלונים בשבילי והבילויים כוללים את הגר!,אני שמחתי עד השמיים הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם!!!!.

ואז המנהלת של בית הספר (טובה) הגיעה לשיער פעם ראשונה בזמן(היא מלמדת אותי תנ"ך) והיא שרה לי ולחן(ילדת יומולדת 2)

לאף אחד לא היה מגיע כזה עינוי לשמוע אותה שרה.

והיה ממש כיף גם בשישי וגם שבת וזהו.

יום שמח (:

יום נעיםםםםםםםםםםםם {:   [:

מימני:מעיין