מזמן לא שפכתי לכאן את כל מה שיש בי..

לפעמים יותר נוח לי עם בלוג היצירות.. אני יודעת שדין וספיר קוראים שם ואולי אני דווקא רוצה שהם יקראו וידעו..

בכל מקרה.. לא קורה כלום..

היום גיליתי שההשערה שהייתה לי נכונה - דין וקטי נפרדו.. דווקא חבל.. הם היו זוג כל כך חמוד..

עכשיו אני אולי מבינה את קטי..

בחיי כמה הרבה במשותף יש לנו אבל כמה שזה לא מסתדר.. דווקא הייתי יכולה לראות את עצמי חברה שלה.. חברה טובה שלה..

הבעיה ששתינו לא נותנות אחת לשניה להיכנס.. הכל ברמזים או בשתיקות.. מבטים מוזרים..

מצד שני.. כשעליתי על זה היה בי ריגוש מסוים וטפשי.. כל כך לא סגורה על עצמי..

לאחרונה גם הייתי בשובו הרבה.. המקום הזה כל כך מדהים..

אני רק נכנסת לאוטובוס וכל הצרות וכל השטויות נעלמים.. מקום שגורם לי לחייך כל כך הרבה..

ביום שני היו להם חזרות.. ואנטון לא הגיע.. זה היה מבאס בהתחשב בעובדה שהוא בין הסיבות העיקריות שאני מגיעה לשם..

ביום שלישי באתי למסיבת הסיום שלהם.. וראיתי אותו.. והוא כל כך יפהההההההה... בחיי..

באותו יום הוא ביקש ממני שאבוא ברביעי אבל בסוף הוא בעצמו לא בא.. היה מצחיק..

והיום - יום שישי - באתי בפעם האחרונה נכון לשנה הזו.. ביליתי איתו את רוב היום..

ועם הכיתה שלהם בכלל.. אנשים מדהימים אחד אחד.. מצחיקים וחכמים..

חח.. או כמו שחשבתי לעצמי כל הזמן "פצצת הורמונים"..

האנטון הזה בלבל אותי לגמרי.. אתמול ביקשתי ממנו שיביא לי מתנה והוא החליט להביא לי שרשרת כסף שיש לו מכיתה ה'-ו'..

ניסיתי לגרום לו לוותר על הרעיון אבל בסוף הוא הביא לי היום את השרשרת.. שמתי אותה על היד..

יד ימין עם הצמידים החשובים והיקרים.. ואני מלטפת אותה ובודקת אם היא שם כל הזמן..

כל כך חבל שהם עוזבים ואני יודעת שאני לא אראה אותם יותר.. אולי.. במיוחד אנטון..

כל היום אני חושבת עליו.. אני לא יודעת למה.. עכשיו אנחנו וונאבי מדברים באייסי.. ואני רוצה אותו.. בהחלט רוצה אותו..

הבעיה היא שגיליתי היום שיש מישהי שדלוקה עליו.. בחורה נחמדה.. ולא היה לו אכפת מזה כשאמרתי לו..

יהיה לו אכפת אם אני אגיד משהו על עצמי?.. אמנם רק אתמול הייתי בן אדם יקר וחשוב לו.. והיום הוא חיבוק אותי כל כך חזק.. כמו שאני אוהבת.. אבל האם זה יכול להיות יותר מזה?.. בכל מקרה.. נקווה שאני אשכח מהרעיון הדבילי הזה..

היה לי גם לאחרונה קטע עם נדב..

נדלקתי עליו כל כך.. והוא כל כך יפהה.. ואני לא רוצה שיידעו מזה.. למרות שרבים, ויש לי הרגשה שגם הוא, יודעים את זה..

העניין הוא שכל זה צף כשאני רואה אותו.. ואני פוזלת לעברו במ"מ ורושמת עליו דברים.. שאני אהיה בריאה!..

הכי עצוב.. שאני רוצה לספר.. את הכל.. אב לאני לא יודעת למי ומה זה ייתן לי..

לדין אני לא יכולה לספר כי גם הוא חלק מהכל..

כנ"ל על נדב ואנטון..

אני לא רוצה להביך את עצמי בפני הבנות..

ולספיר תהיה תמיד תגובה דבילית..

הלך עלי..

חוצמזה מקווה שהכל ייסתדר לי ושהפוסט הבא יהיה שמח יותר.. אם הוא יהיה בכלל..