אני לא מאמינה שעשיתי את זה.. נטשתי אותו על הגשר של הרכבת הוא נישק אותי ואני התחלתי לבכות וברחתי לא יודעת מאיפה הגיע הספסל הזה אבל פשוט ישבתי עליו, יושבת בת"א ובוכה...בלי סוף והוא מנסה להשיג אותי אבל אני פשוט לא יכולה יותר למה הכל כ"כ מסובך?! למה ברגעים כ"כ יפים מגיעים הרגשות המטומטמים האלו! חבל,חבל שאין תרופה למחלה הזאת ששמה 'אהבה'...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ליר :)