השנים קצת עברו מאז הפוסטים האחרונים המחשבות התחלפו באחרות ואפשר להגיד שהתבגרתי, הפסקתי לבקר את העולם כי הבנתי שככה הוא עובד.למדתי הרבה ואני עדיין לומד על עצמי ועל העולם. זוגיות עדיין חסרה לי למרות שאני יוצא עם בנות וגם שוכב עם בנות פעם ב...
הבעיה היא לקחת צעד קדימה, רגשות הנחיתות האלה שהרגשתי עדיין נמצאות עמוק עמוק בפנים למרות ההדחקה והניסיונות להתמודד. אני מסוגל לעניין בחורות אבל עדיין לא למדתי איך להוריד להשתחרר מהרצועה שקשרתי את עצמי איתה, לא מסוגל לחשוף את עצמי יותר מידי ואם אני כן מנסה ומקבל תשובה שלילית על מי אני זה כואב קצת יותר.
למדתי עוד על מה מושך נשים על מה הן מחפשות, על החופש שחווים כשנותנים לכל כולך לצאת החוצה בלי עכבות. על החרטה שמרגישים שנעצרים, על הלב שמסוגל לספוג חבטה ועוד חבטה , אני דווקא למדתי למצוא אתגר בבחורות שתופסות מעצמן, יש לי יכולת להתחיל עם מי שארצה וגם לקבל כל דבר שארצה ממנה הבעיה היא הפחד. פחד מעצמי, מחוסר המסוגלות שלי לשמור על קשר נורמלי ורציף. ולא רק במערכות יחסים. גם בעבודות. בלימודים או בכל דבר שדורש קצת ריסון עצמי. אני נפש חופשיה שלא מסוגל להעצר.
בלוג יקר. הזנחה של ארבע שנים וקיבלת אותי אליך כמו גדול כל תקופת הצבא שפכתי את הלב על ניירות אבל לשפוך אותו פה זה הרבה יותר מרגש בגלל הפידבקים. למדתי על עצמי המון ועל בני אדם המון. על הצורך הזה שיקבלו אותך. הצורך בהגנה. בתור גבר אני אמור להיות החזק ולהעניק הגנה ואני מתנהג בהתאם עם בחורות. אני אהיה כנה ואגיד שאותו חוסר בזוגיות (או סתם חרמנות) שהביאה אותי לבלוג הזה לפני 4 שנים גם החזירה אותי אליו עכשיו. אני יוצא הרבה ויש לי פה גדול עם בחורות. בכל אופן. ברוכה השבה לחיי בלוג יקר. אתה נותן לי הרבה יותר ממה שאני נותן לך ,לכבוד המאורע החגיגי אני אוסיף שיר שכתבתי (שאני לא רוצה להשתחצן אבל כתוב בטעם טוב) . שיהיה לך שבת שלום.
2 חדרים לו ללב באחד שוכנת את והשני נותר רעב.
שכפלתי לך מפתח ואפיתי לך עוגה שבן רגע מאורח הוכתרת ללב להיות מלכה.
לרגע לא טעית שכל רגע את ניסית לתקן אותו, לשפץ לי את הלב.
הכנת מעדנים בהמון מאמצים בכדי להשביע את החדר הרעב.
ובכך יצא שבזה הלב אותו חלקת עם הכאב, פורח גם של שושנים בצורתך.
ובו שכנת במהירות וקיבלת לך שם קביעות בחדר שעכשיו הוא גם חדרך.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
