וואו,מלא מלא מלא מלא זמן של עדכנתי בבלוג. מאיפה להתחיל?אין לי שמץ של מושג.נראה לי די מיותר לכתוב כל מה שעבר עליי בשלושה חודשים האחרונים,שבהם לא עדכנתי.אז פשוט אני אספר על השבועות האחרונים.
קודם כל היום יש מומולדת למעיני,אז מזל טוב עד 120,אני מאחלת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך ואפילו יותר מזה.
יום ראשון גדנ"ע,אני מצד אחד כל-כך רוצה לצאת לגדנ"ע,ומצד שני ככל שמתקרב יום ראשון אני לא רוצה לצאת לגדנ"ע.יש לי כל-כך הרבה חששות ופחדים.מה יהיה?איך יהיה?.אני מקווה שיהיה טוב,ואם לא לפחות יהיו צחוקים,וזה בטוח.
מה עוד?אהה,נגמרו להם המבחנים,ומחצית א' הסתיימה לה,ועברה לה במהירות.
טוב,נראה לי עדכון מספיק,רק כי אין לי כוח לחפור.
רק הערה קטנה לסיום:אני מקווה שהלחימה בדרום תסתיים בקרוב,ושתושבי הדרום יוכלו לחזור לשגרה.בבקשה שלא יהיו עוד נפגעים,לא חיילים ולא אזרחים תמימים.
בגלל שהעדכון קצר,החלטתי להוסיף שיר שכתבתי:
ישנם כמה רגעים קשים,
שבהם אני בוכה
ורגעים יותר שמחים.
ישנם רגעים שאני נזכרת
בדברים שממש אי אפשר לשכוח
דברים שכואבים מאוד.
שומעת שיר שגורם לי לבכי,
שמגיע למחשבותיי
שמזכיר לי זיכרונות
זיכרונות שאי אפשר לשכוח ולהדחיק
אני רוצה לחיות בשקט,
אני מתגעגעת אלייך רוצה אותך קרוב.
הכול התחיל בגיל שש
כשהתאונה שלך קרתה
כשהייתי ילדה קטנה ותמימה,
שלא הבנתי מה באמת קרה,
ורק עכשיו הפנמתי
שאין לי אותך.
למה זה היה צריך לקרות?
למה דווקא אתה?
רוצה לראות אותך,
לחבק אותך,מה אני כבר מבקשת?
אני רק רוצה שתחזור
אני יודעת שאתה שומר עליי מלמעלה.
מבזבזת את הזמן,
בחשבה עלייך
ואני יודעת שאף פעם לא תחזור אליי.
אבא,מלאך שלי
ששומר עליי
תעזור לי עכשיו
להפסיק לחשוב עלייך כל הזמן
אני רוצה לחשוב על עוד דברים
אני רוצה להפסיק לבכות כל ערב.
אני רוצה להפסיק לבכות כל ערב.
עכשיו באמת זהו.אני אעדכן כבר אחרי הגדנ"ע.
ביי לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
