ארון המתים הסודי שלי.

היי,

עם בגדים שצבעם דהה אחרי כביסות מרובות, עם נעליי אולסטאר משנות ה90 המוקדמות שאהובות עליי כל כך, שורצת אני ברחובות תל אביב הישנה. הבדידות ששוררת בשעת חצות, הקרירות והאורות המרובים, מזכירים לי את רחובות לוס אנג'לס כאשר התוודאתי לרחובות אלה, כשהכל רק החל.

והעיקר, העיקר להגיד שפעם היה טוב יותר. תמים יותר.

שוב חתכתי את עצמי, אני לא יודעת למה אני עושה את זה. שונאת. שכבתי איתו כאילו אין מחר, הוא יודע לפנק אישה. פתחתי את הרגליים הארוכות המשתרעות על כל המיטה, והוא לעיתו פתח אותי. יש לי חבר. בארגנטינה.

בערב אבא אמר לי שאני שמנה מידי, אז הלכתי להקיא את כל ארוחת הערב, הרגשתי כל כך טוב אחרי זה, נקיה וטהורה. אחרי שחזרתי הוא אמר לי שאני זונה. נמאס לי. העובדה שאני שוכבת עם כל מי שבא לי, לא עושה אותי זונה, ובטח שלא שלו.

Jannet.