ארון המתים הסודי שלי.

בס"ד

היי שוב,

רצית לדבר על הנושא שהוא גם הנושא החם – אלכוהול.

אלכוהול. מה זה בעצם? סוג של אציטון מר שמתנדף בפה – כדימויו כך הוא עושה, מנדף את כל הצרות, הרוע, האכזבה. הוא מזיק, ובכל זאת, קשה להיפטר מההרגשה שהוא נותן. התחושה העילאית הזאת, גם כשהכל רע, גורמת לי, לנו, לחשוב חיובי, גם כשהכל נראה כל כך לא מבטיח.

בזמנים הכי קשים, האלכוהול תמיד שם, מוכן להתיידד איתנו ולהיות "חבר טוב" שלנו, לשפר את הרגשתנו.

אני מודעת להשפעות הכל כך רעות של אלכוהול על בשרי - כזכור מאבי. כשחייו התהפכו בצורה קיצונית, מאז שהתיידד עם ה"חבר הטוב" הזה שגרם לו להרגיש טוב עם עצמו, חיי המשפחה השתנו.

האלכוהול השפיע עליו, ובמיוחד על מעשיו כלפי המשפחה החורגת, במיוחד אליי.

כמובן שהיו לכך השפעות רעות על אבא, היו מקרים שהכל לא כל כך "הסתדר", אם אפשר לקרוא לזה כך מהצד שלי, כמו שצריך בזמן אקט הניצול המיני שלו כלפיי.

בעד או נגד? אם תשאלו אותי, צריך לנסות הכל בחיים, כמובן שבעד.

לשתות, אבל הכל במידה. לשתות - כדי להשתחרר. לא מחייב לשתות מספר שוטים, לשתות מעט ולהיות משוחרר יותר.

כמובן שישנם קווים אדומים. אסור להגזים בשתייה. אסור לנו להגיע למצב של פגיעה באנשים הקרובים אלינו כל כך.

אסור לשתות עד לאובדן שליטה מוחלט.

שתו בתדירות נמוכה, מחשש להתמכרות.

זה נשמע כל כך הוראתי מצדי, אך אני מרגישה צורך להסביר את הדברים הללו, כי את החוויות שאני עברתי, לא אתן לאחרים לעבור.

אספר לכם על אבא שלי שהחליט לברוח מהמציאות ע"י אלכוהול. אבי אומנם נפטר, אך הוא השאיר אחריו הרבה מאוד משקעים. הוא התחיל לשתות ובו בזמן התחילה האלימות והאונס. כל יום אחרי העבודה, הוא היה חוזר כועס ושתוי.

זה התחיל בצעקות גסות. הערות כאלו פוגעות יותר ממכות פיזיות.

הוא המשיך במכות רצח עם חגורות.

ואז הגיע השלב הקיצוני ביותר. אל כל השאר כבר הספקתי להתרגל, אך עם אונס? בתקופה שהייתי כה חלשה אחרי כל המכות, הוא אפילו לא טרח להשתמש באמצעי מניעה בזמן שהכניס את איבר מינו לשלי. וזה היה הדבר שהפחיד אותי בצורה גרנדיוזית, שאני אהיה בהריון ממנו, מאבא, המאורע ההזוי ביותר שיכול לקרות לאישה. הוא היה קושר אותי באזיקים ושופך עליי אלכוהול, פעם אחת הוא אפילו איים שישרוף אותי.

והאחיות, אם אפשר לקרוא להן ככה, משתפות פעולה בכל. אני מרגישה כנערה בבית ליווי עילאי, רק שאני, נערת הליווי הראשית, המנוצלת ביותר, הקודרת ביותר.

חברים של אבא, ידידים המשמשים לסיפוק מיני של אחיותיי, מאהבים של אמא, היו באים אלינו הביתה באותה תקופה ועושים בי כרצונם, ואני כבר עייפתי מלהתנגד.

כל הבית שלי נוטף מריח של אלכוהול מסריח.

אני פשוט לא מסוגלת יותר. לפני יומיים החלטתי לעשות מעשה שלא ייעשה.

צעקתי על אחיותיי שיפסיקו עם זה, עם כל התועבה שמתחוללת בביתנו.

אמא סטרה לי כתגובה.

היא קראה לארגוני אלימות במשפחה, בטענה שאני המשוגעת במשפחה וראוייה אלא רק לדאגת משרד הרווחה.

אחזור לאלכוהול שממנו כל זה התחיל.

אלכוהול, בכלליות, הרס לי את החיים.

אני לא כותבת זאת במצד הפוגע, אלא מצד הנפגע. נפגעתי. מאבא, הדמות שהייתה הקרובה ביותר אליי.

הדמות היחידה שנשארה לי בחיי לאחר עלייתי לארץ.

אני לא כמו כולם.

גם לא אהיה.

לא אהיה אחרי כל מה שעברתי. אולי הושפעתי קצת אחרת מנערה שנאנסת; אצלי זה התאפיין בכך שהתמכרתי לסקס. אך אני לא יכולה לאהוב. פשוט לא יכולה.

קשה לי להיפתח לאנשים (בתום הסקס – בדיוק להיפך)

החיים שלי, כבר ממזמן לא חיים.

בגלל האלכוהול.

אני בהריון. נחשו ממי.

אין לי שמץ, אפילו טיפה של מושג, מה אני הולכת לעשות.

Jannet.