ארון המתים הסודי שלי.

בס"ד

חזרתי מלוס אנג'לס אל עיר החטאים. עברתי בין בתי קברות, וראיתי מתים. מתים מהלכים.

פגשתי את אמא, פגשתי את אבא.

פגשתי חבר שמת מזמן, מחכה לי כמו חרמן.

ואני יודעת, ואני שומעת. רק רוצה לגעת ולדעת.

כן, עברו הימים גיליתי שאני אוהבת בנים.

זרקתי אותה, את החברה, לנמרים.

אמא הפכה את החדר למקום הימורים, לה ולחברים.

מצטערת על החריזה, פשוט הייתי בשוונג או שאני סתם הוזה.

ביקרתי בקבר אימי שתזכה לימים ארוכים. ובלילה היא החליטה לבקר גם אותי. ומאז היא מסתובבת איתי ואני מרגישה אותה בכל מקום.

אמרתי לה ללכת כדי לא לערער אותי אבל היא מתחבאת לי בתיק ולא רוצה לצאת.

אני יודעת שזה נשמע הזוי, אך זאת האמת. ולא, כבר לא אכפת לי שלא מאמינים לי וקוראים לי פסיכופטית.

סיפרתי לה עד כמה שקשה לי בעולם הזה. ואני רוצה להתייחד איתה. אבל היא הרגיעה ואמרה שזה הכל עניין של מחשבה. אז התחלתי לחשוב חיובית. למה להסתכל על חצי הכוס הריקה כשיש וודקה פה לידי בחצי כוס מלאה. בלוס אנג'לס פגשתי את אהוב ליבי, עינינו נפגשו, עברנו לדיבורים ומשם לשירותים.

בעצת אמי, החלטתי לחזור לכאן, ולמצוא נקמה. אמא הצטרפה. אמי החורגת, שכבר הספיקה לשכוח אותי, שכרה את חדרי לעובדים זרים מיפן, ואותי שלחה למחסן, עם החתול הלבן. אחיותי, הספיקו להתגייס בחופשה. והן חסרות לי נורא.

בנתיים, אני מנצלת את הזמן, ומתכננת תוכנית להשמדה. המצב שלי גרוע. אבל אמא עוזרת לי ברגעי הקשים. הרופאים אומרים זה פסיכוטי, אבל הצלחתי להערים עליהם.

אני כבר לא יכולה, כל המחשבות על מוות, התאבדות ורצח. אני מתכננת הכל מן הפרט אל הכלל:

את אמא אני אשרוף. אבל קודם אני חייבת להפטר מהעובדים הזרים. אז אני חושבת להרעיל אותם עם ציאניד שהשגתי מידיד.

אח"כ, ובהדרגה, אני צריכה להעלים ראיות מהזירה.

כשאחיותי יחזרו הן ישאלו אותי איפה אמן, ואני אגיד שהיא נסעה לתימן.

ובשלב הסופי, אני אחנוק אותן מתוך שנתן. ואז אני עצמי אתאבד עם אהובי.

אפרים, נפשגנו בחטיבת הביניים.

זה היה רגע דרמטי. אתה זרקת עליי מחק ואמרת לי "את שעירה" , נפגעתי עמוקות בנפשי ובליבי ורציתי באותו רגע לחתוך אותך, אך הסתפקתי בלזרוק עליך מסמר. ישר הגעת למיון יחד עם מגד דויד אדום -דאגתי להתנצל וגם אתה התנצלת ומאז אנחנו נהינו ידידים טובים.

הוא היה ילד חמוד, ואני ילדה עם בגד עור צמוד.

ואז ביסודי, הוא היה חברי הסודי.

אתה, אוריה ועומר רכבתם עליי והיינו כל כך מאושרים למרות ששברת לי את הרגל. לא נורא זה עבר.

בחטיבה, היינו חברים, חמש חודשים.

ואז חברתי,  ש' שם בדוי. לקחה לי אותך בלי להשאיר סיכוי.

הוצאתי שיניים, והחזרתי לי את אפרים.

ומהיום, לפני חודשיים, פגשתי את אפרים.

למרות שעברת בית ספר נשארנו בקשר.

היית איתי ברגעים הכי קשים של החיים שלי. וכמו כן היו גם כאלה שהפכת לקשים.

אני שמחה שאתה עדיין בקשר איתי, למרות כל מצבי הרוח שלי.

ותודה על התמיכה בתקופה הקשה ביותר בשנה.

אני מתה שתפגוש את אימי וגם היא מתה לפגוש אותך.

מאוהבת עד עמקי נשמתי,

Jannet.