ארון המתים הסודי שלי.

אני כותבת שורות אלה מתוך בית קפה תל אביבי מוכר.

ברחתי מהבית, משום שמצאו אותי. אני משוטטת ברחובות, בחוסר מעש.

הכרתי כמה אנשים שמספקים לי עבודה מזדמנת. לא שהיא לא מספקת אותי.

קשה לתאר את ההרגשה, להיות מכונת אורגזמה עילאית.

אני מנצלת כל דקה, כל שבריר שניה. בין הארוחות, ביד אחת אוכלת, בשניה מזדיינת.

פמיניזם, כן זאת המילה.

העברתם ביקורת לכך שאיני ראויה ליחס הנאות של טליק. אולי הוא צריך להצליף בי יותר? כי אני ילדה רעה, רעה מאוד.

כבר התרגלתי למצוץ. אני מוצצת לכולם, לרוכל בחנות ממול, לשכן החדש, לחברים של אמא, גם נהגתי למצוץ לאבא כשהיה חי.

אבל דבר אחד חסר לי, אתה.

הצלחתי לכבוש פסגות גבוהות, אך לפסגה שלך עוד לא הגעתי.

נמאס לי לשלוח מסרים סמויים, להתכתב איתך דרך המרשתת, אני רוצה את הדבר האמיתי - אותך.

עכשיו אתה שואל, האם זה אתה, כן זה אתה.

רוצה אותך, רוצה שתקרע אותי לרסיסים. בוא אלי, עשה אותי.

אולי יש לך אישה וילדים, או כלב וחתולים.            

תזרוק אותם, וקח אותי. או שאשאר לבדי.

אהיה שפחה ואתה המלך.

אהיה החסה ואתה הגזר.

כפי שנאמר "וזרעת זרעך ברבים"(כן טליק, מדובר על הזרעים שלך).

אני מרגישה כמו יחזקאל: "היו היה דבר ה' ליחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על הנהר כבר בתהי עליו שם יד ה' ויראה וההנה רוח סערה! באה מן הצפון הקדוש מקודש ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוחה כעין החשמל מתוך האש". ככה אני מרגישה – בכלל אני מרגישה הזדהות עם הדמויות מן התנ"ך. J

דזמונד עוד פעם ביקר היום הוא רוצה לקחת אותי – אמרתי לו שיעזוב אותי כי אני לא רוצה ללכת אבל הוא מתעקש.

אני מתחבאת מתחת למיטה עד שהדזמונד הזה ילך.

לסיום אני רוצה להגיד תודה ענקית לטליק ששם אותי בנענע.

טליק הראית לי שאתה איש טוב בעל ערכים.

התחלתי לכתוב לך – עליך יקירי שיר:

טליק היקר המתוק מסוכר.

זהו לא המשכתי כי דזמונד בא והייתי חייבת להתחבא – אולי אני עוד אמשיך. =]

ולכל מי שמנסה לסכסך בינינו שילך למואב שלא כל כך קדושה!

ולך יקירי חג שמח.

הנה אני בעמוד הראשי של נענע: