שגיא נאור

"...רוח נכנסה לתוך בגדים על חוט כביסה

סתיו ישראלי במרפסות מולי

גשם לפרקים ניתז על פני שתילים רכים

גשמים פזורים יורדים בכל הארץ

אבל אני שוב מצאתי בית

עץ בתוך גינה, ארץ בשלכת

עיר כל כך קטנה וכלום לא השתנה..."

                                    (סתיו ישראלי, מלים: יעקב גלעד)

התשיעי בנובמבר שנת אלפיים וארבע, תל-אביב, ישראל. סתיו ישראלי בתחת שלי, פָּארדוֹן מָיי פרֶנץ'.

"והעיר עיר של קיץ, בתל אביב אין סתיו" שר ברי סחרוף ("עיר של קיץ", מתוך "נגיעות"). וולאכּ, צדק בּרי. אין סתיו, אין אביב, רק קיץ ארוך ואינסופי.

כבר כתבתי כאן, שנמאס מהמזג-אוויר המזרח-תיכוני הזה, שבו יש רק קיץ, ויוצאת הנשמה עד שרואים איזה יום קר, שלא לדבר על ממטרים. תראו איזה כיף באירופה – שם עושים כבוד לחודש נובמבר. ורק במדבר הצחיח הזה, שאנחנו קראנו לו פעם "ארץ זבת חלב ודבש" (מוזס, אם אתה שומע – סוכן הנסיעות עבד עליך, אחי!), בקושי איזה ירידה קלה בטמפרטורות...  סתיו, עלק.  

החוקרים חלוקים בהסבריהם למה אין לנו סתיו, והאם תמיד זה היה כך או שמא מדובר בטרנד עכשווי. בינינו – זה ממש לא מעניין אותי. אני לא זקוק להסברים, אני זקוק לשינויים. שינויי מזג האוויר. ויפה שעה אחת קודם.

בקיצור, הגיע קיץ עד נפש. רוצים כבר להוציא את הסוודרים מהבוידעם, לרענן את המטריות, לכבות את המזגנים. רוצים ללכת בין שלוליות, להרגיש את הרוח הקרירה על הפנים, להתחבק עם כוס קפה חם מול הטלוויזיה, לשמוע ניק דרייק ועמיר לב מתחת לפוך. העם דורש סתיו, ועכשיו.

"...הביאו את הסתיו, שלכת

וליבנו האטום והקר יתרחב וינשום.

הביאו את הסתיו, נתרפק עליו,

עלים יסתחררו ברחובות, יהיה געגוע..."

            (הביאו את הסתיו, מלים: חמי רודנר)