|
| 8/2007
"החיים זה לא תוכנית כבקשתך"....
אני רוצה להתייחס למשפט הזה שמישהו בעילום שם כתב בפוסט הקודם.
למשפט הזה, ולעוד משהו ששמעתי מבן דוד שלי ששמע שאני רוצה לצאת מהצבא... "ככה תעשה גם בעבודה שלא תראה לך? פשוט תעזוב?"
למה לעזאזל אתם לא קולטים שאתם חותרים לבינוניות? "החיים הם לא תוכנית לפי בקשתך"... מי אמר? מי החליט שאני לא אקבל מה שאני רוצה? ברור שאם מישהו יעצבן אותי ואני ארצה להרוג אותו אני לא יבוא ופשוט ידפוק לו כדור בראש ויהרוג אותו... אבל למה לחיות במחשבה שמה שקורה, ככה צריך לקרות? אם אני אחתור לבינוניות ככה בדיוק אני אהיה.
שלא תבינו לא נכון, אני לא בקטע של לעשות הפוך מכל מה שהחברה עושה, רציתי להתגייס, רציתי לתרום, להיות קצין, להיות הכי טוב, הכי גבוה! אבל זהו, הצבא זה מקום מסריח, של פוזה, של אנשים חרא, של אנשים רובוטים, של אנשים חלשים[רובם].
אז מה יקרה אם אני אפול לדרישות החברה ואמשיך את שירותי עד תומו? אני אכנע וגם אעשה אוניברסיטה, כי בלי תואר אני לא אתקדם בחיים, ואז אני אמצע לי איזו עבודה משעממת... שבהתחלה אני ארוויח שכר זעום יחסית, אבל ככה זה, אז החברה תלחץ עליי להשאר ולחכות עד שהמשכורת תעלה... וכמובן אני אמצא לי אשה, יהיו לנו ילדים נפלאים... ואז נמות...
ביינוניות רבותיי... ביינוניות[מלשון בינוני כן?]
| |
| כינוי:
בכבודי ובעצמי.
בן: 38
MSN:
תבקשו
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
