מאז שאני זוכרת את עצמי,
זה תמיד היה ככה.
החורף- העונה האהובה עליי בשנה, אבל הרגשות שמתלווים אליה תמיד היו פשוט סיוט.
כנ"ל לגבי השנה הזו, החורף רק התחיל, וכבר אני מוצאת את עצמי בסיטואציה.
הפעם הבחור הוא אחר,
אבל הבאסה אותה באסה,
והמוזיקה, כמובן, אותה מוזיקה (טוב כמעט).
איך אני שוב מגיעה למצב הזה, של דיכאון חורף עצבני, שכל דבר קטן שקורה, פשוט מעציב אותי?
אם להתסכל על השינויים שעברו בי לפי חורפים,
אפשר להיות בהלם.
חורף #1- אנורקסיה.
חורף #2- הילדה הרזה, בלי החברים, בבית 24\7, אותו אחד שהיא אוהבת כבר כלכך הרבה זמן (ועוד תמשיך לאהוב אותו), אותו אחד שהיא בחיים לא תשכח, אותו אחד שבחיים לא תכיר מישהו מיוחד כמוהו, אותו אחד שפשוט פגע בה כל כך.
חורף #3- עדיין ילדה טובה, עדיין מעט חברים, ההוא כבר עבר לה מהחיים לפני כמה חודשים.
חורף #4 (נוכחי)- הילדה המופרעת, מעשנת, מעשנת וכמובן שותה כל שבוע, אבל עם כלכך הרבה חברים טובים שפשוט כבר חבל לוותר על הכל. ויש איזה אחד חדש שמשגע לה את השכל ומכניס אותה למצב אוטומטי של בלבול כבר כמה שבועות.
מסכם את העניין פחות או יותר?
נתראה בקרוב נראה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fragment.