זה תמיד ירדוף אותי.
לא משנה מה.
אפילו כשאני בטוחה כבר שההפרעת אכילה הזאת כבר מאחוריי, ואפילו הגעתי(בדרך לא רצויה) לקצה השני של המחלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, זה עדיין נשאר איפשהו. בין אם זה אצלי או לא.
כמו כל בן אדם נורמלי, כשאני מרגישה שאכלתי הרבה מדי אחרי הצהריים, אני מוותרת ככה בעדינות על ארוחת ערב.
אבל כשיש לך אמא ואבא כמו שלי, זה בלתי אפשרי.
הם מכריחים אותי לאכול.
זה פשוט מראה לי כמה שהם חכמים, שהם אף פעם לא הורידו את האצבע מהדופק.
הם תמיד שומרים עליי ב400 עיניים, לא משנה איך אני או כל אחד מהרופאים שלי, מגדיר את המצב שאני נמצאת בו.
אז בסדר, אני לא כזו רזה, אבל לא שמנה.
בינונית כזאת.
נורמלית.
השיר הזה פשוט תמיד מתאים למצב שלי, לא משנה מה הוא.
U2 / Sometimes you can't make it on your own
Tough, you think you've got the stuff
You're telling me and anyone
You're hard enough
You don't have to put up a fight
You don't have to always be right
Let me take some of the punches
For you tonight
Listen to me now
I need to let you know
You don't have to go it alone
And it's you when I look in the mirror
And it's you when I don't pick up the phone
Sometimes you can't make it on your own
We fight all the time
You and I... that's alright
We're the same soul
I don't need... I don't need to hear you say
That if we weren't so alike
You'd like me a whole lot more
Listen to me now
I need to let you know
You don't have to go it alone
And it's you when I look in the mirror
And it's you when I don't pick up the phone
Sometimes you can't make it on your own
I know that we don't talk
I'm sick of it all
Can you hear me when I Sing,
you're the reason I sing
You're the reason why the opera is in me
Where are we now?
I've got to let you know
A house still doesn't make a home
Don't leave me here alone
And it's you when I look in the mirror
And it's you that makes it hard to let go
Sometimes you can't make it on your own
Sometimes you can't make it
The best you can do is to fake it
Sometimes you can't make it on your own
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fragment.