יש לי חברה - קוראים לה אנה

אני יודעת שלא עדכנתי המון זמן.

זו מין תקופה מוזרה כזו,

תקופת מעבר.

החודש לא ירדתי בכלל במשקל נראה לי,

ואם כן אז רק 2 קילו או קילו, לא יותר.

אני בתקופת משבר.

כמובן שאינני נוהגת להפגין זאת בציבור הרחב,

בכל זאת, אין לי באמת כוח לרחמים.

הדימוי שלי במצב דיי לא טוב,

ואני גם מרגישה שמדי פעם אני אפילו מגזימה עם זה.

חזרתי הבייתה אחרי שיצאתי עם חברים שלי,

והסתכלתי על עצמי במראה בכניסה של הבניין,

ותחושת חלחלה נוראית תקפה אותי לפתע....

הדבר הראשון שחשבתי לעצמי הוא:

"איך נתת לעצמך לצאת ככה?"

אחרי כמה זמן כבר חשבתי על כמה שיטחית הפכתי להיות

[לגבי עצמי בלבד] וכמה כל זה לא מתאים לי.

המילים הבאות מוקדשות לעצמי:

"גוף יקר ונוטף שומן שכמוך,

הינני מצטערת על כך שאני גורמת לך סבל,

אך לאור העובדות המצערות אנו נאלצים להודיעך

כי נאלץ לפתוח בעוד צום נגדך מתוך הצורך לקדש את האמצעים,

ולהגיע למטרה הסופית.

בתודה, המוח הדימיוני שנמצא בתוכך,

וכבר מיצה עצמו מזמן."

רזות נהנות יותר.

♥♦♣♠