מאז שאמא ואבא הכריזו על מלחמה.
מאז שאמא נתנה את הדף גירושים לאבא.
סדר היום שלי נדפק.
אני כל יום קם בשעה מסויימת- אוכל- מקיא (לרוב) את מה שאכלתי- חוזר לחדר\הולך למחשב- חוזר לישון
את הרצון לנגן איבדתי.
מישהו מעוניין בסטראטוקסטר שחורה אמריקאית?
הפסנתר כבר מעלה עובש מרוב זה שלא נגענו בו.
הלברדור שלי מעיר אותי כל יום כשהוא מתחיל לילל כי הוא חושב שאני מת.
אחותי הפסיקה להציק לי. (וכן, זה מפריע לי. אני יודע שזה בגלל שגם היא מבואסת)
הצורך הזה למוזיקה 24 שעות דיי נעלם.
אני כבר בקושי שומע מוזיקה.
מה שהיה אחד משני הדברים הכי חשובים בשבילי איבד את החשיבות שלו פתאום.
היום איכשהו שמעתי מוזיקה דיי הרבה.
לא היה לי עם מי לדר כי חצי מהאנשים היו בצום ולא היו מחוברים\ הפלא' היה מכובה ולהפריע בבית לא בא בחשבון
אז, מה? חוזר הבייתה?
לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות?
יכול להיות.
אבל יכול להיות שלא.
הכל תלוי בבית משפט.
אמא עוברת לארה"ב...
אז בגלל שאני נחשב קטין שם
וגם בגלל שההורים שלי התחתנו שם וזה ממש מסבך את הכל.
למרות שבטח הם יגידו שג'סי תלך עם אמא.
היא בת.
והיא רק מתחילה את שלב ההתבגרות.
והיא הכי קטנה מאיתנו.
אני הגעתי להחלטה.
הדבר היחיד שאפשרי.
פשוט לחתוך.
לא רוצה להיות חלק מהעולם הזה.
נמאס לי כבר לנסות להתמודד עם כל הדברים האלה.
נמאס לי לנסות לקבל כל מיני דברים שבדיעבד גורמים לי להרגיש חרא.
כמו למשל העובדה שלא הייתי מתוכנן.
אמא ואבא רק בני 39
אני נולדתי כשהם היו רק בני 19.
מי בכלל מביא ילד כשהוא בן 19 בעולם כזה?
זתומרת, נכון, יש כל מיני עמים כאלה שאנשים מתחתנים באיזה גיל 12 אבל לא בעולם שבו אני גר.
אני לא מכיר מישו שההורים שלו בהפרש גילאים יותר נמוך משלי.
אני יודע שיש... אני לא מכיר.
זה לא שאמא אמרה "טוב עכשיו אני אוצה ילדים"
אז היא במקרה נכנסה להריון...
משמע- היא במקרה ילדה אותי ואת עידן.
זה לא היה מתוכנן ואם אמא לא הייתה נכנסת להריון... אני לא בטוח שהם היו מתחתנים.