כשהמחשבות מציפות

יאי,

הייתי אתמול בתל אביב!

(אם המשפוחה לצערי הרב ><)

וקניתי כל מיני דברים מגניבים!

כגוון:

החולצה הסופר צמחונית שלי.

(זה נחמד כי אני צמחוני D:)

ו...

2 חולצות של הפי טי פרינדס!

(ה2 האחרות מהפעם הקודמת)

והשרוכים שלמטה!

יעאי!

הגענו לאזריאלי, הסתובבנו שם קצת ואז הלכנו לדיזינגוף.

אכלנו בדזינגוף, היה טעים ^_^,

והלכנו דרך רחוב בוגרשוב, לכיוון הים.

בבוגרשוב היו הרבה חנויות מאניבות, חבל רק שהיה לי רק 130 שקל לביזבוזים.

אחותי נטקעה בחנות נעליים מבשך חצי שעה ובסוף בחרה את הפליפ אונס אם הפלמינגואים.

כל כך מעצבן אותי שהיא נהייתה כזאת וואנא בי בזמן האחרון T_T....

הגענו לים והיה נורא חם אז התחלנו לחזור לכיוון אזריאלי.

עצרנו בדיזינגוף ב RE:BAR היה ממש ממש טעים....

משם לרכבת, והביתה.

היה מאוד מאוד נחמד,

אבל חםםםםםםםם

ממש ממש חםםםםםם.

אבל עכשיו יש לי הרבה דברים חדשים D:

3> בס.

In 1940 / Daniel Bas

It was in the year of 1940.

When they just met,

He was a solder, injured during the war,

She was a doctor, taking care of patients,

 They fell in love.

They loved each other so much.

After a whine, they got married,

Just two young kids,

Living their dream.

After 30 years,

Of happy marriage,

She was gone.

He loved her so much.

At nights he wood wake up,

And see her,

Standing there.

Next to their bed.

She wood say:

“I Miss You”

And right before he wanted to come up,

And tell her,

How much he loved her,

She disappeared to the night.

Leaving him,

Alone.

He wood look at her photograph,

And say,

“I Miss you too”

And a tear s from his eye.

תחשבו על זה,

אתם חיים 30 שנה אם אדם, ואז, הוא מת.

אחרי אהה שנמשכת כל כך הרבה שנים.

איך מסתדרים לבד?

עוד משהוא שכתבתי.

אזז....... לא עדכנתי כבר ממש מזמן... לא היה מצב רוח.

במפגש ישרא ב8 היה כיף! איזה אנשימים נחמדים יש כאן! למרות שהיה מעכזב בסוף נהנתי שם. אתמול...

קנו לי מצלמה חדשה!!!! אומגד! 3>3>3> זאת היא:

נכון שהיא חמודה? D:

טוב, לענינים אחרים... בר לא נפגשתי אם אף אחד המון זמן וזה מדכא... אני צריך להיפגש אתכם אנשים!

למרות שהבלוג הזה מספק... אני מבין יותר ויותר ממפגש ישרא שיש דברים אישיים מדיי לבלוגים... חבל, לא חשבתי שזה יהיה ככה, כי שה דיי מקום הפורקן היחיד שלי :\ אבל מה לעשות... יש דברים שפשוט לא כותבים.

אני לא מאמין שכמעט גרמתי לגירושים... הייתי ככה קרוב... אבל אז באה אמא שלי שהתחילה לחפור עד כמה אני הורס לה את החיים ולא יכולתי לעשות אם זה שם דבר... לא חשוב... שיהנו.

אומגד מישהוא ער!!

מישהוא התחבר למסן!

זו דשה!

סוףסוף יש לי אם מי לדבר... נהיה פה כל כך משעמם...

3> בס