Don't want to touch you, but you're under my skin.

אני מנסה לנחש מה קרה במשך כל הזמן הזה, מה פשר כל ההתחבאויות האלו וההתחבאות הזו

מה הסיבה לכך שעכשיו אני שוב מתחבאת מאחורי הבלוג הבדוי הזה.

יותר מדי פרטים, יותר מדי דברים יודעים עליי. הם יודעים את מי אני אוהבת, את מי אני שונאת

חשפו אותי

אני צריכה לברוח.

אז מי שלא זוכר, מי שלא היה, מי שזו הפעם הראשונה שלו כאן. אני ניצן. לא מזמן חגגתי 16, ואני לא מרגישה שום שינוי. אבא בא ואומר לי 'את ילדה גדולה, אה?' ואני אומרת לו שתמיד הרגשתי כך.

הייתי אמורה היום ללכת לבקר את הבלונדיני. בעצם, הייתי אמורה לעשות זאת אתמול. אבל מכיוון שהייתי צריכה גם להכין עבודה של 35 שאלות בתנ"ך וגם להתכונן למבחן בביולוגיה שהיה היום, וגם כי השתעלתי את עצמי למוות אז וויתרתי ונשארתי בבית. היום, סתם ההורים שלי מעצבנים ולא נותנים לי לצאת.

לא נורא, שבוע הבא. אני לא הולכת לשום מקום

(מקווה שגם הוא לא)

יש לי פעמונים באוזנים

לא, (בעצם)

צלצולים

דם

אני שונאת לרוץ

חם לי יותר מדי.

(השדים שלי מתעוררים לחיים כשאף אחד לא שם לב

הם תוקפים אותי ומשאירים אותי מאחור)

יהיה בסדר. באמת שיהיה.

ערב טוב.