הקליניקה!

זהות הוא מונח בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו, ואת תפיסת החברה אותו.
הזהות האישית אינה מפסיקה להתגבש כל עוד האדם חי, אך מקובל להניח שהשלבים הקריטיים של עיצוב הזהות הם בימי הנעורים. (על ניצניה הראשונים של הזהות בימי הילדות ראו בערך התפתחות רגשית).

לגבי הפירוש של וואלה, אינדיווידואליות היא ייחוד של אדם סוים, נכון ברמה מסויימת..הרי הזהות של אדם מסויים היא אחרת ממשנהו וגם אם אנחנו מוצאים משהו שאנחנו חושבים שאנחנו מאוד דומים לו עם אותה אישיות, אותם תחביבים אותם זהות..זה לא באמת הגיוני שנהיה עם אותה זהות אלא דומים, אך למרות שנהיה דומים זהותנו עדיין תהיה יחודית. אופי/אישיות היא אכן חלק מזהותנו אך לא כל זהותנו, אך עם זאת חלק נכבד ומכובד מאוד בזהותנו..תסכימו איתי שהייתם מעדיפים משהו עם אופי לטעמכם אך לא עם תחביבכם המשותף מאשר משהו שאתם משותפים לאותו התחביב אך האופי של אותו הבן אדם הוא ההפך הגמור מהאופי שלטעמכם..ישות, ישות היא דבר חי, או בכיוון המופשט יותר- חי לפי דעתנו או אמונותינו, כמו ה', רוחות רפאים וכו'.. בזהותנו אנו נכללים כבני אדם- יצורים בעלי חיים, וכמו האישיות, הייתינו חיים כמו כל עובדה אחרת עלינו נכללת בתוך זהותנו.
דמיון,זו ההגדרה שעניינה אותי ביותר, הרי את רוב זהותינו אנחנו בונים, וחלקה היא דרך הדמיון, אנחנו מדמיינים מה היינו רוצים להיות, מה היינו רוצים לעשות או לעסוק, את החלומות שלנו ובכך מנסים להשיג אותם ולפעמים אפילו משיגים אותם וכך אנו מוסיפים עוד חלק לזהותנו. אז גם דימיון הוא לא ההגדרה לזהות, אך הוא בהחלט אמצעי העוזר לבנות את הזהות. המברגה של הבורג מה שנקרא. שיוויון, זהו ערך שקיים או לא קיים בין בני האדם. בין הזהות שלנו לזהות של אנשים אחרים אין זהות מכיוון שזהות לא יכולה להיות אותה הזהות כמו אצל האחר, לכן ההגדרה הזו לא נכונה. משוואה, ההגדרה הזו היא למעשה מאוד מצחיקה, אני לא יודעת אם וואלה עשו את זה בכוונה או לא אבל למעשה זהותנו היא בעצם משוואה , ולכך אני אוסיף "משוואה לא פתורה" כי כמו שאמרתי מקודם, החיפוש אחר הזהות הוא כמו ריצה במעגלים שאף פעם לא נגמרת, ברגע שאנחנו אוחזים בזהותנו היא חומקת לנו בין האצבעות ואינה עוד, וכך נמשכים החיפושים אחר הזהות החדשה, שוב ושוב. אך עדיין זו הגדרה מטפורית לזהות. בכך וואלה איכזבה קשות.

ויקיפדיה- מסכימה עם כל מילה ומילה, ללא ספק "זהות" היא התפיסה של האדם בעצמו והחברה בו, אך יש בשני החלקים האלה מורכבות כלשהי מכיוון שכשהאדם תופס את עצמו כמשהו, כשהוא "מגלה את זהותו", יש דברים, שהם חלק מזהותו שהוא לא הבחין בהם ושהחברה כן שמה לב אליהם, וכך גם אצל החברה יש דברים שהיא לא יכולה להבחין בהם אצל האדם לא משנה כמה אותה חברה חברה של אותו אדם. למעשה היוצרים היחידים של הזהות הם האדם וסביבתו, שנייהם יוצרים ומייצרים את הזהות.

מקווה שעזרתי במשהו, עד..פעם הבאה מתישהו ,

אני הייתי הפסיכולוגית.  (;