היום בבוקר,
קצת אחרי שקמתי , הייתי על המחשב,
ומרגע שיעמום ,
עברתי על כל הפוסטים והטיוטות בבלוג שלי .
קראתי אותם , בעיון .
חלקם חסרי משמעות ,
חלקם פריקות .
אח"כ קראתי בבלוג הקודם שלי ,
זה משנה שעברה.
[ http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=420722&year=2007&month=8 ]
ושמתי לב ,
לכ"כ הרבה שינויים שעברתי .
שהחיים שלי עברו .
שהלב שלי עבר.
בבלוג הקודם , כל הפוסטים שלי,
למעט שניים-שלושה,
היו פוסטים שמחים . חוויות , דברים כייפים שקראו לי ,
כל מיני דברים שמחים .
והיום .. אני חושבת שבבלוג הזה,
יש אולי חמישה פוסטים שמדברים על משהו טוב שקשור אלי,
משהו טוב שקרה לי, או שאני נמצאת בתקופה טובה.
כל השאר, זה פשוט פריקות . פריקות על הכל .
כ"כ הרבה דברים שנעלמו לי ,
שחמקו לי מבין הידיים מבלי שהצלחתי לתפוס אותם שניה לפני שהם נעלמים .
כ"כ הרבה זכרונות שמציפים אותי ברגעים שהכי קשה לי ,
ושגורמים לי להישבר.
ואחרי שנה שלמה ,
שנה .. אפשר להגיד , הכי כואבת שהייתה לי עכשיו ,
כ"כ הרבה דמעות ואכזבות וכאב ,
אני הבטחתי לעצמי שאני לא נשברת .
אבל זה קשה לי. כי כל פעם שאני מסתכלת בבלוג של שנה שעברה,
אני רואה כמה השתנה בי . כמה השתניתי .
מילדה כ"כ שמחה ,
מילדה שלא היה אכפת לה מהדברים הרעים ,
שהצליחה לראות את הדברים הטובים ולחייך בזכותם ,
הפכתי לילדה אחרת . לילדה דיכאונית ,
סגורה , ששונאת את עצמי , ואת כל מה שיש בי .
את איך שאני ניראת ואת מה שאני .
וזו תחושה שקשה להשתחרר ממנה .
כ"כ הרבה דברים הורידו את הבטחון העצמי שלי לרצפה ,
ואני כ"כ מרגישה חרא עם זה.
כמה עברתי בשנה הזאת .
לא יאמן .
זה נראה כמו פוסט סיכום שנה, אבל זה לא .
הלב שלי עבר כ"כ הרבה ,
כ"כ הרבה פעמים השנה הוא נשבר.
רוסק לחתיכות , כאב.
כ"כ הרבה דמעות ירדו לי וללב שלי .
לחשוב שלפני שנה, כן כן , בדיוק בחופשת פסח ,
בחודש הזה,
הייתי כ"כ מאושרת. כי אני זוכרת כל דבר משנה שעברה,
ויש דבר אחד, שהכי הכי הכי חסר לי.
הכי חסר. ואני יודעת , שאותו דבר..
בחיים לא יחזור יותר . וזה מה שכואב לי . כ"כ כואב.
כי זה געגוע, שאי אפשר להתנתק ממנו .
זה געגוע כ"כ חזק שמכאיב ולא עוזב.
סתם הרגשתי צורך לפרוק. לא יודעת .
לילה טוב.
אורני ודני , אני אוהבת אתכן הכי בעולם .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: