אז מאיפה הכל התחיל? אני מצטערת על הבלאגן אבל הפוסט הזה מוקדש כולו ללבטים שלי עם עצמי. אם בגיל 12 לחשוב כמו טיפשה (מה שכולן עושות), לחכות להזדמנות הראשונה אחרי שאכלת כאפות ביסודי, היית בטוחה שאת היצור הכי מכוער בעולם, כי מה לעשות - בוא נודה בזה, שקר או לא, זה מחמיא בטירוף. אז כן, קפצתי על ההזדמנות הראשונה והתנשקתי לראשונה בחיים שלי. אז נקרא לו החבר הראשון שלי. זה לפחות מה שאתם מגדירים. חצי שנה אחר כך, רצה הגורל ונעשיתי "חברה" של חבר ילדות שלי, גם - לא רציני. אותו הגדרתם כחבר השני שלי. חצי שנה אחר כך הגיע החבר השלישי שלי: מכאן "נפתח הזרם". מה גם שהחשיבה שלי הופכת פחות ופחות נאיבית מיום ליום, מה לעשות, מתבגרים. אפשר לומר שהייתה שם אהבה, אבל לא הדדית. במבט לאחור ובלי שום כוונה לפגוע, זאת הייתה ההתלהבות, וזה הכל, אני מצטערת אם אתה קורא את זה, אבל שנינו עברנו הלאה. אז לו כן נקרא חבר, נסמן 1 בצד. אחד שהוא באמת אמיתי. שלושה חודשים אחר כך הגיע מה שאני מרשה לעצמי לקרוא לו 'קטע'. משהו שנמשך שלושה שבועות פחות או יותר, אהבה גם לא הייתה כאן, בוא נודה בזה, אני לא נולדתי אתמול, וכמה אפשר לזיין את השכל? ואז יומיים אחרי שזה נגמר התחיל קטע עם מישהו אחר - הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי. בעצם לא טעות, היו לי זמנים יפים. בקיצור, אחרי שבוע שהקטע הזה נשמר בסוד הפכנו חברים באופן רשמי. זנותי? אולי. אני שמה עליכם זין. אם אי פעם טענתי שבו הייתי מאוהבת, במבט לאחור אני מתחילה לגחך. מה שהרגשתי כלפיו לא משתווה בכלל לזמן של היום. להתפכחות של אחרי, לתמימות שהולכת ונאבדת מיום ליום. ועשיתי כ"כ הרבה טעויות ומטעויות לומדים. בקיצור אם אי פעם אמרתי שאותו אני אוהבת אז היום אני אומרת שזאת לא אהבה מה שהיה שם, גם לא מבחינתו. היינו ביחד שלושה חודשים. אותו אני כן אגדיר כחבר שלי, אז נסמן 2 בצד. עכשיו זה הזמן להתוודות, בכל זאת - נחשפים אז עד הסוף: אני נמשכת. כן, יש לי רגש ויש לי תאווה, ואני יכולה להיות חרמנית או פלרטטנית או מתוקה או רעה. בן אדם. וגם כאן אני יכולה להגיד שהחשיבה שלי בוגרת כי אני מודעת לדברים, ואם אני עושה אותם, גם אם אני מצטערת, אני יודעת שאף פעם לא עשיתי את הדברים האלו מטיפשות או מחוסר חשיבה, אלא מהחלטה שגויה. וכן, כשאני פוגשת מישהו נחמד ויש הידלקות אני אמשיך לדבר איתו, אז התנשקתי במסיבות, וגם היה לי עוד איזה קטע עם מישהו, שאם לקשר בנינו לא היו יותר חסרונות מיתרונות אני בהחלט הייתי ממשיכה להיות איתו, ודווקא היה לי כיף איתו, ואם היינו נותנים לזמן לעשות את שלו, בלי כל החסרונות הייתי מרשה לעצמי לסמן אותו כמספר 3, אבל לא. אז אם סופרים עם כמה התנשקתי עד היום הגעתי ל-9. יש מקומות שבהן המספר הזה הוא יותר מדי, ואפילו גם זנותי, יש כאלה שיגידו לעצמם "אני לא מבין מה היא רוצה". מתוך כל התשע האלה אני באמת מחשיבה 3 כחברים אמיתיים, כחברים שבעוד כמה שנים אני אציין אותם ולא את השאר.

מה זאת התנהגות זנותית? מישהי שבשנייה שהיא מכירה מישהו היא ישר 'זורמת איתו'. אם נמחוק את המסיבה ההיא, לא קרה לי בחיים שהתנהגתי בזנותיות עם מישהו, כל נשיקה שהייתה לי הייתה אחרי שיחות ארוכות והיכרות.

מה זאת שרמוטה? אחת שכל מי שהיא מכירה היא 'עוברת' עליו. אם הייתי כזאת, החברים הכי טובים שלי לא היו בנים.

אז מה אני? ומה נותן לאנשים את הזכות לקרוא לי שרמוטה? ויודעים מה, אולי אני שרמוטה, אולי. לי טוב עם עצמי. ועכשיו הגיע הזמן שאני אספר לכם מי מספר 3:

אז אני אמרתי לעצמי מלא פעמים שעל טעות לא חוזרים פעמיים, ושאם אני חושפת כאן את החיים האישיים שלי אני אמנע מלחשוף את "הקשרים הרומטניים" שלי כאן, גם כי אני רוצה לכבד את מי שחשוב לי וגם כי החשיפה הזאת, גורמת לכל מי שמכיר אותי לחשוב שהוא נחלת הכלל, אז אם אני רוצה לספר אני אספר רק לחברים הקרובים לי ביותר. אז אני רק אספר שיש לי חבר. וכמה שישמע קר אני חושבת שזה לא המקום להראות את האהבה שלי, מחשש שיהרס לי. כמו כל קשר שסיפרתי עליו כאן והוא נהרס. אני רוצה שזה ישאר שלנו, שלי ושלך. וזהו. מכאן אני לא אכתוב יותר על מה עובר עליי איתך. וכשתסיים לקרוא את הפוסט הזה, תשלח לי הודעה אני רוצה להגיד לך משהו.