אני חייבת לציין שיחסית לפעם השנייה שלי שהייתי שם היה מעולה [הפעם הראשונה לא הייתה משהו]
הייתי בהופעה חיה אמיתית של אומנים שאני באמת אוהבת ומכירה.
בשביל להגיע לראשון, תכננו כמה חברות לקנות מיחצנים כרטיס + הסעות הלוך וחזור.
אחרי שהייתי רגועה שיש לי כרטיס ושאני מאורגנת היטב, דפקתי שינה של שעתיים וחצי בצהריים כדי שיהיו לי כוחות לערב(:
הערב הגיע ואני מתארגנת, שמתי כמה דברים בתיק ויצאתי לכיוון נרין. אצלה התארגנו עוד קצת עד שהיא פתאום אומרת לי "מיה, תראי מה כתוב בכרטיס של רוק"צ" *מסתכלת* "חל איסור על הכנסת נשק, מכשירי צילום, וידאו, בקבוקי זכוכית ובלה בלה בלה" ואני כמו מטומטמת הבאתי מצלמה [פעם שעברה שהייתי שם והצלחתי להיכנס עם מצלמה]
בקיצור למזלי אחרי רוק"צ אמרנו שאני באה לישון אצלה והשארתי את המצלמה אצלה.
יצאנו לכיוון נקודת המפגש של ההסעות, כשהגענו היה פשוט... מפוצצצצצץ בילדים.
הגיעו שני אוטובוסים ושניהם היו עמוסים ומפוצצים, לא הצלחנו להידחף ולתפוס מקום אז חיכינו אנחנו ועוד כמה ילדים שלא היה להם מקום לאוטובוס השלישי. השעה הייתה כבר 22:00 אם אני לא טועה, ואנחנו עדיין במודיעין מחכים לאוטובוס -_-
התחלנו להשתגע ולהתחרפן כבר מרוב שעמום. בשעה טובה ומוצלחת האוטובוס ניזכר להגיע בשעה 23:00^$#^%
הגענו לאמפיפארק כבר התחלנו לשמוע את ההופעות מתחילות.
היו טורים נפרדים של בנים ובנות, הבנים עברו בדיקה גופנית ע"י מאבטח והבנות ע"י מאבטחת. כשהיא בדקה אותי היא בדקה את התא הגדול, סבבה, אח"כ היא ניסתה לפתוח את התא הקטן יותר, טוב שהיא לא הסתבכה עם עצמה, עם ציפורניים באורך עיפרון בטוח הייתי מצליחה לפתוח משהו. קיצר עזרתי לה והיא התחילה לבדוק מה יש לי בתא... חה! נחשו מה! היא מצאה עט שחיפשתי הרבה זמן אבל הוא גם ככה לא שווה לתחת ולקחה אותו.
קיצרררר ניכנסנו כולנו סוף סוף לאמפיפארק. הדבר הראשון שיצא לי מהפה כשנכנסתי לשם היה: "וואי מפוצץ פה!!"
התחלנו להסתובב קצת ופגשתי אנשים שלא ראיתי פול זמן(:
הכרנו גם אנשים חדשים, היה סבבה.
אני לא אתחיל לחפור על כל הופעה, אבל ברוב ההופעות ירדנו לקהל המולהב, רקדתי וקפצתי ושרתי כמו שלא שרתי בחיים שלי. עשן ואורות ואנשים נצמדים מכל כיוון.. פשוט חוויה שאני לא יכולה לתאר. (והרגע תיארתי)
אבל בהופעה של אביב גפן, ירדנו לקהל שהציף את האיזור שליד הבמה.
מיותר לציין שזאת הייתה ה-הופעה של הערב. זו הייתה ההופעה הכי ארוכה והכי מושקעת.
אביב כל כך חמוד, כל כך מוכשר, כל כך שוחר שלום שזה כואב. נהניתי כל כך למרות שבשלב הזה כבר לא הרגשתי את כפות הרגליים והרגשתי שאני מתעלפת כי השעה הייתה 4:00 לפנות בוקר ולא אכלנו כלום מהשעה 21:30 כשהיינו אצל נרין.
ההופעה של אביב נמשכה ונמשכה, כולם צרחו את השירים בקולי קולות. הוא התוודה שהוא פמיניסט ושכל הגברים הם אפסים חח וכולן הריעו כמובן.. (!) והשיר שסגר את ההופעה היה שיר התקווה.
ב"עכשיו מעונן" בפזמון המפורסם, יצאו זיקוקים משישה קיבועים שעל הבמה, בזמן שאביב צרח במלוא ריאותיו,
"אנחנו דור מזוין!!!!! רוצים ללכת מכאן!!!!!"
והקהל המולהב אחריו, כולם עם ידיים באוויר, מסמנים וי אות הניצחון, סתם מניפים את האצבע בקצב השיר או מניפים למעלה את סימן הרוקנרול /m\ (:
אחר כך בשיר התקווה אביב איחל לכולם רק שלום, והקהל צעק בקולי קולות ביחד איתו שעדיף לקבור את הרובים ולא את הילדים, רק בשביל לנסות, שיהיה פה יותר טוב.
באיזשהו שלב אביב הוריד את החולצה וזרק אותה לקהל מה שגרם לכמה בנות להתנפל עליה מיידית.
ברגע שההופעה של אביב נגמרה, נרין, שני, אייל ואני פנינו אחורה, נחושים למצוא את הדרך החוצה. אייל נאלץ לעזוב ואת מוניקה סקס ומשינה ראינו מהעמדה שלנו על הדשא, כשאנחנו שרות וצועקות את השירים.
השעה הייתה 5:30 כשמשינה סיימו את ההופעה שלהם, היה לנו כבר כל כך קר, היינו עייפות, חלק מאיתנו היו רעבות, ורק רצינו לישון, בשלב הזה שבאמת כבר לא עניין אותנו שומדבר.
לא ידענו מתי ההסעות היו צריכים לצאת לכיוון מודיעין אז יצאנו משם ב6 בבוקר לכיוון ההסעות.
הפסדנו את שני המופעים האחרונים, של סינרגיה)': ועברי לידר אבל אני חושבת שזה נסבל בהתחשב בנסיבות.
ההסעות הגיעו בסוף ב-7:15 ונסענו הביתה...
היה מעולה. היה מדהים. היה כיף. העישון, הסירחון, הצפיפות. זה הכל היה שווה את זה.
הבטחתי לעצמי שאני מתכוונת להגיע לשם גם שנה הבאה.=]
כמה דברים נחמדים שמצאתי חח
הו יא אני סקסי ואתם לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
