זה היה היום האחרון.
ממחר [וזה באמת ממחר כי היום זה פשוט לא יקרה עוד]
אני באמת אוכל פחות
כאילו, אני ככה קרובה לזה
ואז אני אומרת
"יאללה, על הזין שלי, כולם אוהבים אותי איך שאני"
רזה שמנה נו מאטר וואט
אבל אני לא אוהבת אותי.
והאמת שזה לא בשביל להוריד עוד קילו או שניים
זה בשביל להרגיש שהנה
אני מנצחת את זה
הנה
יש לי שליטה
אני חזקה
אני מה שרציתי להיות
אני השולטת ולא הנשלטת
זה לא האוכל שמניע אותי
ואני
מסוגלת להגיד לא
ואל תדאגו
זה לא שאני אהיה רעבה אני לא אוכל
זה שכשאני לא אהיה רעבה - אני לא אוכל
כי למה סתם?
ואין באמת צורך לדפוק כמעט עוגה שלמה לבד
ומלא שוקולדים ומלא קקי
כי אז אני פשוט כמו כל האלה
שדוחפות ודוחפות
וגם כשאני רוצה ממש ממש רוצה להקיא
אני מספיק חכמה בשביל לא לעשות את זה
אז הכל נשאר אצלי.. ואיכס.. כאילו זה.. איכס נו ><
אני פשוט רוצה לדעת, להחליט, לשלוט בזה
להגיד לא . והקטע? זה לא כזה קשה
אני לא מבינה למה אני אוכלת כזה הרבה כשאני לא רעבה
זה מתסכל
זה הקטע
שזה מתסכל,
מוציא ממני את הכוחות.
~
אם היו אומרים לי לחשוב על בנאדם אחד שהייתי מוכנה למות למענו
כאילו, האמת? יש כמה
אבל ככה, באינסטינקט של שניה, מישהו שהייתי מתה את המוות הכי נוראי בשבילו
שם אחד ויחיד?
אוריאן פרדו
ללא ספק
אבל זה לא רק היא
יש כמה אנשים שהייתי עושה הרבה בשבילם.
לא להיות שמח כשיש אנשים כאלו סביבך מרגיש לי טיפה כמו כפיות טובה
אני לא יכולה לצפות למשהו יותר טוב מהם
[אגב, טוטו, תסתכל בתגובות בפוסט למטה תגיב זה חשוב.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
