השקם כשעוד השמש בחצי דרכה, והציפורים מודיעות לכולן שהבוקר כבר כאן,

אני נכנסת למכונית כשרסיסי הלילה עוד מקשטים אותה ומשאירים את ידי מעט רטובה.

אני מתחילה לנסוע, מביטה מדי פעם במפית שמר שפריצר נתן לי. הוא צייר לי בה מפה מאוירת עם עט חצי יבש. אני זוכרת מה הוא אמר לי בזכות הקול הצורמני שלו: ״20% הנחה אם תוסיפי לזה קפה!״ 

הקשבתי לדיסק של "The smiths" ונזכרתי ששוב שכחתי להביא דיסק חדש. הדרך החולית הרגישה כלא נגמרת, 

כשפתאום התגלה לנגד עיני פונדק גדול בצידי הדרך הכורכרית, כששלט ניאון בעיצוב מיושן ניצב מעל חצי דלוק. עצרתי את המכונית ונכנסתי פנימה.

התיישבתי והמתנתי למלצרית שתגיע. לאחר כמה דקות הגיעה עם חיוך רחב שלא הצלחתי לנתח אם הוא מזויף או לא.

״תרצי להזמין?״ שאלה.

״אממ כן, אני רוצה קפוצ'ינו גדול ו.. אממ.. קורסון ספיישל?״

המלצרית עצרה את הכתיבה והסתכלה עליי ״אה הא, מי שלח אותך?״ היא ענתה. ״שפריצר״

היא הביטה בי עוד טיפה ולפתע חייכה. ״כבר מגיע״ אמרה ולקחה את התפריט.

לאחר כמה דקות היא הגיעה עם ההזמנה. השארתי כסף על השולחן ויצאתי חזרה למכונית.

נסעתי אלייך במהירות, תוהה אם תהיה ער בשעה שאגיע. מידי פעם הבטתי בשקית. 

החנתי את המכונית ודפקתי שלוש דפיקות על דלת ביתך.

לאחר דקה פתחת את הדלת, עוד עם בגדי השינה ועיניים מנומנמות. 

״קניתי לך קורסון חדש.״ אמרתי והושטתי לו את השקית.

הוא חייך אליי ואמר לי ״Gracias״.