כבר לא אכפת לי אם זה יהיה האקס, היזיז, או החדש עם העיניים הירוקות

העיקר שיהיה שם מישהו שיעטוף אותי בלילה

ויתן לי תחושה של יציבות. 

שיחבק אותי, שארגיש את הנשימות שלו על עורפי.

שיזכיר לי שהוא שם - נושם וקיים.

זו לא דרך בריאה בשבילי להמשיך את הלילות,

מורגלת לזה שתמיד יש מישהו בשבילי,

מישהו שמחכה לי בין הסדינים והכריות

מישהו שיאחוז בי חזק ויתן לי תחושה של ביטחון

ושלווה

כשהחושך רק ממלא ומשקיט, 

ולא משהו שבעוד רגע אותי יבלע

בזמן האחרון אני מרגישה שוב עטופה, 

בלי באמת להיות שייכת לאחד

אבל עוד לא שם באמת,

עוד לא לגמרי בסדר עם להיות עם עצמי - לבד.