״יש רציונלי ויש אמוציונלי.״ אמרתי לו
״אני בן אדם אמוציונלי. הרגש שלי מעצב את קו המחשבה שלי. החלטות שלי, צורת החיים שלי, גם הם מונעים מהרגש שלי."
"כן, לעיתים אני מצליחה להתגבר עליו ולבצע החלטות חכמות, אבל הרוב הגדול די מקובע.״ הוא הסתכל עליי ונתן לי להמשיך
״זוכר את הפעם ההיא שאמרתי לך שאני מתאהבת נורא מהר אבל גם מתנערת מזה מהר? אז כן, זה עוד חלק שנובע מזה.
כשאני מתאהבת זה בעוצמה הכי גדולה שיש, שרק אנשים מהסוג הזה חווים."
"אבל כשמצליחים לנפץ לי את הבועה, או שהלב שלי עובר להסתכל על מישהו אחר אני אמשיך לאהוב,
אבל זו כבר לא תהיה התרגשות ענקית כמו שהיתה, או התאהבות עיוורת תמימה. זה יהפוך לזיכרון נעים.״
"אז אני מבינה למה לא תיקח את הסיכון הזה איתי." נגעתי בפניו והסתכלתי עליו.
"אתה פגוע, ולמרות שאולי אתה תרצה לנסות את החוויה הזאת איתי, אתה מאמין שדבוק עלייך תאריך תפוגה."
הפוגה.
"אולי." אמרתי בשקט.
"ואולי זה שווה את זה."