אני בחורה של הרבה גברים.

חלקם ילדים, חלקם כבר חווים את החיים.

קשה להפנט אותי, אני חושבת.

היה קל הרבה יותר אז,

אבל התבגרתי, השתפשפתי,

והיום - צריך באמת כישוף מיוחד כדי לגרום לי

להתפוצץ מרוב אהבה. 

כבר הרבה זמן לא הרגשתי תקופת שקט,

של "לבד", של רווקות ושל חיזורים.

הוא מבלבל אותי,

הוא לגמרי כישף אותי חזק

וכל מילה שלו מחשמלת את כולי.

הוא פתח מולי את הלב וזה 

שיתק אותי לגמרי.

אבל לא,

טוב לי עם הקרקע.

אפילו שבא לי לעוף

בסוף הכי בטוח שם למטה.

כמה השכנוע העצמי הזה יספק אותי?

נחכה ונראה.