והיא הנסיכה הרגישה,

כל עקצוץ קל הוא גל

בגופה

העוצמתית, הרגועה, הבטוחה

הופכת שלולית, כנועה

לילדה קטנה שמבטה נישא

מעלה

והיא הנסיכה הרגישה

שלפניו היתה כלביאה

חסרת פחד,

חסרת בושה

לפתע כטלה קט, מתמם

ההולך בצל חכמים

והיא הנסיכה הרגישה

כל גופה רועד

קולה מתהדהד

בקירות עולמם

אוספת עצמה

ומגלה

עדשה בודדה

בקצה מיטתה

הסיפור שלנו קצת מסובך. הוא נשוי ואני אוהבת- לא אוהבת.

הוא בטוח שיש לו התחלה חדשה איתי, ואני עוד לא יודעת מי אני כדי לקחת כל כך הרבה אחריות.

הרגשות שלי מתעוררים ונכבים כמו היממה התלויה בשמש. 

שמש מזוכיסטית רעה בפנים שמשבשת לי את כל הכימיקלים.

את השמש הזו אף פעם לא פגשתי למעשה, או הבנתי מה היא בכלל כחלק ממני,

אבל היא הסיבה לכל אותן פרידות טובות ופחות.

להיות בסיטואציה כזו זה לא פשוט בכלל. המצפון בהתחלה בכלל לא מדבר. 

זה כשאת לבד, שם הוא יודע לתת לך בראש.

לאט לאט הוא חודר וחודר ומציף אותך במחשבות ותחושות שאת לא יכולה להתנער מהן.

בעצם ניתן לתאר את הסיטואציה הזו די בקלות. להיות בה זה כמו להיות במעגל:

-> את מנחמת ומצדיקה את עצמך שבכלל לא טוב לו איתה, ושאם היתה לו אפשרות אחרת מזמן הם כבר לא היו ביחד, ->

-> ואז את מתחילה לפקפק שמא הכל זה סיפור למכור לי כדי לעשות סקס, ->

-> ואז הוא מחזיר אותך לתחושה שאת האהבה של החיים שלו, שאת כל הזמן בראש שלו, ושאין מישהי אחרת, ->

-> ואז את שוב נופלת לתחושת הקרבה והפיזיות האנטימית שכולנו כל כך צמאים אליה. -> הופ, הגענו לנקודת ההתחלה.

זה לא משנה,

זה נגמר. אני לא יכולה להתייחב, יש המון דברים מעבר לאוהבת- לא אוהבת.

כנות וישירות אלו הן תכונות שאני לא יכולה לשרוד בלעדיהן, והן משחקות פה תפקיד ראשי בהצגה הזאת.

אז אמרנו להתראות, בדרך הכי אינטימית שיכולנו לחשוב עליה,

יותר נכון הוא חשב עליה ואני הרהרתי אם יעשה לי טוב לעשות את זה בפעם האחרונה.

פחדתי להרגיש זולה שוב, אבל הפעם הזו, הפעם הבאמת אחרונה הרגישה שלמה, יפייפיה, עדינה ורק רק שלנו.

אני לא חושבת שאי פעם הגעתי לזוגיות עם בחור שרציתי להגיע איתו לזוגיות.

לא הצלחתי לממש את כמיהותיי למושא התאהבותי.

אני חושבת שחייתי כל חיי בהתפרשות. אינני אומרת כי לא פרחה לי אהבה כתוצאה מהתפשרות,

פרחה - ואחת גדולה גם, אבל משום מה אני רוצה להיות אדם שמשיג את מטרותיו- או לפחות מנסה ונכשל.

אינני מצליחה להפריד בין סקס לאהבה. אני יכולה לדמיין את עצמי שוכבת עם גבר שאני לא מרגישה אליו דבר, 

אבל במציאות אני לא חפצה בזה, כי את האמת זה פשוט לא משהו שייסב לי הנאה כלל וכלל.

את האינטימיות על כל גוונה ארצה לחוות עם מישהו שמזיז, מניע ומחולל משהו בי.

אני גם יודעת את זה כי כששכבנו כמה פעמים כשעוד היינו עצורים, והכותרת שריחפה מעלינו היתה ״יזיזים״, לא ניתנה לי אפשרות

להיצמד, לנשק באהבה, וללטף, וזה היה חסר לי. לא נהניתי מזה, למרות משיכתי אלייך.

אני לא מתנערת ממך, וכבר הרבה מאוד זמן שאני כבולה ברצועות האהבה שלי. גם כשעוד הייתי בתוך

זוגיות מאוד מוצלחת ובריאה, אני זוכרת שהתרגשתי לראות אותך, ורציתי להרשימך תמיד.

עכשיו עברה שנה, וניסינו הרבה סוגי קשרים - זרים, מכרים, יזיזים וידידים טובים, אבל הקשר 

שאני הכי מייחלת לו היא זוגיות. בא לי להפיץ עלייך אהבה טהורה, כי אני פשוט לא מצליחה 

לנווט אותה לאף אחד אחר - היא שמורה לך וחקוק עליה את שמך. אני עוד אוהבת את האקס שלי,

אבל מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך - גם אם היא לא היתה מורגשת בזמני הפוגה, היא היתה קיימת.

היום כשבאת אליי וסיפרת לי סיפור תמים על מקרה שקרה עם החבר הכי טוב שלך, 

באמצע מחשבותיי נדדו לשאלה האם הוא עודד אותך ללכת על זה, ושעכשיו אתה מוכן להיכנס איתי למסע הזה.

ברגע הזה הבנתי שאני משקרת לעצמי ולך, ושתמיד תהיה בי תקווה שבשלב מסויים תנשק אותי בפיתאומיות האופיינית

לך כל כך, ותגיד לי שאתה רוצה אותי, ורק אותי.