אתה יושב שם על הכיסא לידי,

ומנגן את השיר שכתבתי לך בסוד

אבל אני יודעת שאתה חכם מספיק

ויודע שאני רוצה אותך מאוד

האבסורד הזה מופיע עם כל שיר

בכל פעם שמשהו איתך מורגש

כותבת וכותבת ומתלהבת מהיבול 

חולקת איתך את התוצר החדש

אני לא נאיבית לחשוב שאתה טיפש

וגם יודעת כמה אתה לא כזה בעצמך

אבל אין לי מה להמציא סיפורים

אתה יודע שזה הכל בשבילך.

עוד מעט לא תהיה מושא כתיבתי

המרחק יעשה את שלו

לא תוכל יותר להרטיט את ליבי

ותשאר זיכרון ותו לא

והינה אתה לקחת איתך

את הצבעים של הקנבס שלי

הותרת אותי ריקה מתוכן

השארת אותי לבדי

וכמו שפרדי שר בכאב

תחזיר אותה בחזרה, 

אתה כנראה לא הבנת

את גודל משמעותה

יום יבוא ותעלם תחתיי

צלך לא ילווה אותי קדימה

ביום זה אהיה חופשיה

האמנם זו תהינה אותה

אהבה?

עברו חודשיים, אני חושבת

לעולם לא נדבר יותר?

מה היה בך כל כך מיוחד

שרציתי אותך ולא אחר?

זה יעבור וזה יחלוף

הזמן ינקה 

אך תן לי לחיות עם הרגש

תמיד לחיות לצד זה

פואמת פריקה

כבר אין משהו מעניין לראות, אז אני חוזרת להיות אני. 

לא עייפה, אז בכלל - הדרך הכי טובה לשרוף זמן לא תעבוד עכשיו.

נותרתי בריק - בין מחשבות על זה שלא רוצה אותי, לבין איפה אני בחיים? למה אני לא מתקדמת ולמה אני עצלנית מידי מכדי לפעול? למה כבר לא נותר בי טיפה של כוח רצון? נגמרה לי כל האהבה אז אני מריצה אחורה בראש את כל הבחורים שאהבתי באקראיות.

אני צריכה שינוי. איזה ג׳ינג׳י בשיער שלפתע יזרים לי קצת תחושה של חדש. אולי זה יגרום לי לקום מהכיסא שלי כדי שהתחת שלי יחזור לצורתו המקורית.

חדש - מקום חדש, אני חדש, משהו חדש.