איתך, זה לא באמת איתך

אתה יודע,

זה נגיעות שתמיד נעימות 

וצחוק שמגיע מכנות 

אבל האובססיביות שלך 

האבסולוטיות 

האהבה העיוורת הזו, המגוכחת

דוחקת אותי לפינות שחורות

העניים העצובות שלך

משתילות בי מחשבות

של ספק

גורמות לי להתחרט

לותר על האמת

כדי לקבל את החיוך שלך בחזרה

בלעדייך, זה לא באמת בלעדייך

אתה יודע,

זה להבין שמי שאוהב כבר לא ליד

זה לדעת שהכוח להרוס 

כבר לא מוגבל 

הצביטה שבלב כשאתה אומר

שאתה נכנע

לא נובעת מאהבה מבוססת 

אלא מפחד להיבלע לתוך עצמי

לסוליטריות 

ועד כמה שזה מסוכן בשבילי

זאת האפשרות היחידה 

שאני מסוגלת לעמוד בה 

מבלי להאבד

תרטיט את ליבי,

תכשף את אזניי

תרשים אותי במעשייך

ותקסים את עיני

ולמרות, אגיד לך כי טוב לי,

בחוף המבטחים

וכי אני כבר לא שוחה לבד בחושך

מצפה למצופים

ולכן, אחזיר את מה שלך שייך

ואחכה לרגע שאותך אשכח

אוותר על אותם רגעים ללא מנוח

כי כעט הגיע הזמן שלי לברוח

להיות עטופה שוב, מוחזקת ביציבות ובביטחון.

את כל מה שאתה מרגיש, אני מקבלת בנשיקה בעורף,

בהרחת השיער, 

ובאנחת השלווה שלך כשאתה מביט בי.

לאט לאט אני מתמלאת מחדש