היום בבוקר גיליתי שרונן עשה לעצמו קרחת בלילה. ככה התחשק לו, לקחת את מכונת התספורת ולגלח לעצמו את כל השיער, בזמן שישנתי. כעסתי עליו מאד למרות שזה יפה לו אבל יותר יפה לו שיער. ננה נכנסה אלינו הבוקר לחדר בשמונה וחמישה. זו הפעם הראשונה שהיא מתעוררת ומתגלשת לבד מהמיטה (יש לה מיטה בגובה מטר עם מגלשה, אבל היא אף פעם לא מתגלשת בבוקר לבד אלא מחכה שנבוא אליה לחדר ונאשר לה לרדת מהמיטה). זה היה חמוד מאד וגם רמז לכך שהיא כבר גדולה. רוב היום שיחקנו בבית ואכלנו מהחלה שאפיתי אתמול ויצאה טעימה במיוחד. ננה חשבה שהקרחת של רונן יפה ובעיקר נעימה. אמא שלי הגיעה עם בעלה לפני הצהריים ואחרי שהם הלכו השכבנו את ננה לישון ובעצמנו נכנסנו למיטה לשעה ארוכה של אינטימיות וקרבה ואהבה ומגע וחיבור ואחדות שהזכירו לנו את שבוע שעבר. זה היה כל כך כיף, להיות אחד בתוך השני ככה, עור בעור ונפש בנפש והכל נעים ומלטף וקרוב ועמוק ומתמשך בלי לאות, רק עונג וקבלה עמוקה כמו אוקיינוס של חום וחיבוק. דקות נמתחות לשעות ככה ביקום הזוגי שלנו, תן לי עוד, גלוי וחשוף ומיטיב ובונה, רטוב וקשה ושלי ושלך ושלנו ונמשך ועוטף, ממלא ומתמלא.
רונן קצת ישן ואני הלכתי להתקלח ובחמש קמנו והתארגנו ונסענו לנמל ונפגשנו עם שמוליק ודנה. אכלנו באייסברג וולקנו פיצה וגלידה ואחר כך הלכנו לראות את השקיעה מוורידה את השמים לאט ובאריכות, וכל הצבעים והגלים הזכירו לי שעות של אהבה ונחמה ואושר, וזהב המים חדר פנימה באלפי זהרורים שוקעים למצולות הנשמה ואלה היו רגעים נהדרים ומתוקים לנצור בשקיק הזכרונות הטובים, שבת אחת עם אהבה וחברים. ובכלל לא אכפת לי קרחת ושהשבוע הבא עומד להתחיל.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
