היפה והאמיצה

רונן עבד כל הלילה וחזר הביתה בשש, בדיוק כשצלצל השעון המעורר. צחצחתי שיניים והתחלתי להתארגן ליום החדש שהתחיל והוא שאל אם יש לי כמה דקות. תמיד יש לי כמה דקות בשבילו. אז התנשקנו קצת והתפשטנו קצת והשתרענו במיטה החמה והסדינים הרכים והשמיכה הקלה. התנשקנו הרבה ואז עוד קצת ועוד, והתלטפנו, נגענו ומיששנו, החזקנו והחלקנו, וליקקנו ומצצנו, טעמנו ורפרפנו, והתנשקנו עוד. ואחרי שזה נגמר עוד שכבנו בינות הסדינים הנעימים וחשבנו כמה טוב. ודיברנו ולחשנו וצחקנו ועוד קצת ליטפנו ונגענו והתנשקנו והתחיל מחדש. ואחרי שנגמר כבר היה מאוחר, כמעט שמונה, וננה קמה ואני צריכה ללכת לעבודה וננה לגן וצריך להתחיל לחיות את השבוע מחוץ לשמיכות ולבועה הזוגית שלנו. למרות שזה קשה להתנתק, זה טוב, אפשר להתגעגע ואפשר לזכור אותנו ככה בדיוק, אחד בתוך השניה בשעות גנובות ומתוקות של בוקר, השמש בוהקת מבעד לחרכי התריס ורומזת שהעולם מחכה לנו שנגיע. אני באה.