היפה והאמיצה

יושבת בחושך ומחכה לרונן שיחזור. העיניים שלי פקוחות לרווחה והפה מלא באמ-אנד-אמז אדומים. האדומים ממולאים בחמאת בוטנים. בכלל, חמאת בוטנים היא ההתמכרות החדשה שלי. קניתי מצרכים להכנת פאי חמאת בוטנים ושוקולד. אני מדמיינת את זה כמו ריזס קאפ ענקי. הבית חשוך לגמרי כי נפלה עליו האפלה לאט לאט עד שהכל שקע. אני לא פותחת טלוויזיה, קשה לי לבדי. ננה חזרה מהגן וסיפרה שמחר זה יום עצוב מאד, אסור לצחוק ולשמוח מחר. ילדי גן טרום חובה, מה אתם מבינים מהסיפור שסיפרו לכם היום בגן. ננה סיפרה לי: לפני שקמה המדינה לא היתה ליהודים מדינה. היה איש רע ששנא מאד יהודים ורצה לגרש את כולם ואז בא איש אחר והקים את מדינת ישראל. אני סיפרתי לה עוד כמה פרטים, איך קמה המדינה ומתי. ואז היא שאלה: למה המדינה ישנה? איך היא קמה, מי העיר אותה? ילדי גן טרום חובה, הדימיון שלכם מפליג למרחקים. ואז אמרתי לה שמותר לה להיות שמחה, גם מחר. שהיא עוד קטנה ואת הפרטים על האסון, כמו שהיא קראה לזה, היא תלמד כשתגדל. אבל בינתיים את עוד קטנה ומותר לך לשמוח. גם מחר. סיפרתי לה את הסיפור הארוך, עם הפלסטינים והמלחמות. ספרי לי עוד, היא אמרה, רונית הגננת לא סיפרה על הפלסטינים. מה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו, ילדי גן טרום חובה וכיתה א׳ וכיתה י״ב. תלמדי כשתגדלי, כשתגדלי תוכלי לקרוא את כל המדף הזה, הראיתי לה את המדף הגבוה ביותר בספריה, יש כאן את האנציקלופדיה של השואה וספרים שכתבו אנשים שהיו שם. כשתגדלי. עכשיו את קטנה, את עוד קטנה. 

אולי בכל זאת אקרא קצת אידה פינק, רק כדי שהיא תדע שלמרות שהיא כבר נפטרה, אני עדיין זוכרת.