השיר של מאיה רוטמן נגע לליבי. שזה מפתיע כי אני לא חובבת פליטי כוכב נולד בכללי. אני בקטע של להלחם על המקום שלך. בכל מקרה, שמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה בסלקום ווליום, והיה לו צליל מוכר, מזכיר טיפה את "כל קיץ" של מיקה קרני. המילים צפויות והמנגינה טיפה משעממת ויש לזה טעם מריר בפה, כי אתה לא יכול לשים את האצבע איפה שמעת את השיר הזה בעבר.
כי הוא מוכר. היא לא חידשה כלום בשיר הזה, עשתה דבר חרוש שמיליון אנשים עשו לפניה, אבל היא זכתה להגיע לגלגל"צ כי היא פליטת תוכנית טלוויזיה מכורה. הקול שלה מתוק ממש, זה נכון, ויש בו מן רכות כזאת שגורמת לך לרצות להקשיב, והשיר מתחיל כמו שיר אהבה שבא לך להבין את הסיפור. "הייתי עושה, לפחות מנסה, את הדרך אליך לגמרי ערה" ושאר השיר מראה מציאות אחרת. זה לא סתם שיר אהבה, זה שיר על עצמך.
אז המילים טיפה לא קשורות, אבל זה בוסר עדיין. יש פה פוטנציאל כמעט ממומש. בכל מקרה, זה היה מאוד סתמי בעיניי עד ששמעתי את השורות האלו:
"ליפול להישבר
להיבנות מהשדים שבנו
לא לברוח לא לשקוע לא למעוד"
שיר דחיפה, להמשיך הלאה, בעניים פקוחות. גם אם קשה, גם אם מוזר ולא מוצלח. גם אם השדים שלנו אוכלים אותנו מבפנים ולא משאירים טיפת אוויר. המטרה היא, לנצל את הנפילה על מנת להתרומם מחוזק.
זה גרם לי לחייך. ולחפור. (:
(נהה, אתם לא תבינו.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
