יבואו ימים אחרים

ובגלל זה אני שונאת את היום הזה כל כך...

ובגלל זה כל שנה מחדש אני שונאת את עצמי על שלא הספקתי לכתוב לה מכתב...

ועל זה אני שונאת את עצמי שאני לא זוכרת אותו כמעט...

והשנה גם שחכתי להדליק נר....

דבר שרציתי לעשות....

אני אצטרך לחכות כל היום עד שאני אלך סוףסוף הביתה להדליק את הנר הזה....

ולבכות חצי יום...

ודווקא עכשיו כשאני  צריכה עידוד אין לי למי להתקשר או ממי לבקש חיבוק מוחץ כזה שנותן כוח ומעיף את הבכי..

שגם לא הייתי נאלצת לבכות..אם רק הם היו בחיים....

אבא שלי ודודה שלי...

יהי זכרם ברוך....

ומה אני עושה עם המכתב הזה שלא הספקתי לשלוח?אני יכולה לכתוב אותו אבל למי אני אשלח?

אין לי תשובה על זה...

אני רוצה חיבוק מוחץ.ועידוד.מזל שלפחות יש חברות.