טוב אז הנה המשך הפרק, בבקשה תגיבו כי אם לא תגיבו אז אני אסיק מזה בסוף שלא שווה להמשיך את הסיפור.
אז עכשיו כשאמרתי את זה, קבלו את המשך הפרק:
מי יודע עד לאן ייקח הגורל את המסע הזה שטרם החל?
למחרת קלאוד והשאר התאספו במקום בכדי לשים קץ לאימה שטרם החלה ויסארו החל בטקס הטיהור.
מילות קסם משפה עתיקה ולא ידועה נפלטו מפיו והוא הניף את מטהו ויצר על האוויר מאין סמל, הוא נתן בסמל מכה עם המטה וזה פגע בחרב האפלה.לרגע היה נראה כאילו החרב מטוהרת אך היא רק העצימה את כוח האופל שלה.
החרב החלה נסדקת ופיצוץ גדול אירע. החרב חדלה מקיומה ויסארו חשב שהצליח בטיהורה אך טעה. דמות הופיעה בעשן וצעדה והתקרבה אל החבורה, משהו שאינו הגיוני בעיניהם של השישה.
"האם הדבר הגיוני?" שאל קלאוד בהפתעה רבה.
"לא, לא ייתכן!" אמר יסארו מופתע כשראה את שינרה צועד ושד בצורת נחש מאחוריו. הנחש זינק לידו של שינרה ויצר נשק דמוי צורת חרב.
החברים היו המומים למראה האויב הגדול ביותר חוזר לחיים אל מול עיניהם.
"חיכתי שנה כדי לאגור מספיק כוח ועכשיו חזרתי!"
"לא אתן לך להמשיך עוד צעד אחד! אני אהרוג אותך כאן ועכשיו!" אמר קלאוד לשינרה במבט כועס וזה יכל לראות את הלהבה נוצצת בעיניו של קלאוד.
"הקרב בינינו לא נועד לעכשיו! עליי להתחזק..." אמר שינרה ונעלם אל מול החבורה...
* * *
יומיים לאחר מכן יסארו דיבר שנית עם לוסיל בעזרת שני היצורים דמויי הארנב.
"הוא חזר! את צדקת! הוא לא הובס!" אמר יסארו.
"כן, זה יהיה קשה, אך הגורל הוא זה שקובע את מסעכם. זכור, הכל קבוע מראש! הסוף... וגם, ההתחלה" אמרה לוסיל ליסארו.
השיחה ביניהם נגמרה ויסארו פנה למלך סטו אשר ביקש את נוכחותו של כוהנו הגדול וסגנו.
"אז שינרה חזר? עלינו להיות מוכנים! אל לנו להיכנע לאיום הזה! אמנם הוא חזק אך אנו נתגבר עליו! בידינו הלוחמים הטובים ביותר!"
קלאוד ופלגורן התאמנו ביחד ואליהם הצטרף אורון.
אייריס ויומה עשו כהרגלן והלכו בארמון ודיברו ביניהן.
"את מודאגת יומה? תזכרי שאני מגנה עלייך!" שאלה אייריס את יומה.
"אני קצת פוחדת, לפי דבריו של יסארו עליי להיזהר מפני שינרה, הוא אמר שאני עלולה למות בחזיון אשר חזה..." ענתה יומה.
"איני חושבת שאת צריכה לפחד! קלאוד לא ייתן שכל רע יעונה לך! זכרי את רגשותיו כלפיך ואת רצונו להגן עלייך!" השיבה אייריס ליומה.
קלאוד התרחק לרגע מאורון ופלגורן, הוא היה נראה מעט עצוב, מבודד. אך היה ניתן לראות שהוא הגיע למאין החלטה, החלטה חשובה.
"אתה נראה בודד, כאילו העולם מרע לך. אך למה?" שאלה יומה את קלאוד בחום ליבה.
"אני מחפש אחר דרך להביס את שינרה... והחלטתי שאני אעבוד לבד! אני אביס אותו לבד הפעם!" ענה לה קלאוד ולרגע קצר היה ניתן לראות את ניצוץ הלהבה בעיניו.
"אך למה לבד? יש לך חברים! אני, אייריס, פלגורן והשאר! כולנו חבריך ונצעד איתך עד לסוף אפילו אם יהיה זה סוף מר! נביס את שינרה ביחד ולכן אין לך סיבה לנסות ולפעול לבד, לכן גם אין לך סיבה לנסות ולהתרחק" השיבה יומה לקלאוד.
עיניו של קלאוד הוארו והוא הביט ביומה בחיוך, השניים הלכו ביחד אל השאר.
"אז הוא חזר?" שאל אורון את קלאוד בזמן השקיעה.
"כן... דברים רבים קרו בעבר והם כוללים את מותו של שינרה ושנת שלום אחת יחידה בממלכתנו, אך נראה שהפעם הדברים יהיו קשים מבעבר!"
אורון הביט בקלאוד בחיוך, למרות שהדבר לא היה נראה כך, דברים אכן יהיהו מסובכים בהרבה מהפעם שעברה.
הקרב הגדול. הוא כלל מתים רבים אך הביא שלווה, שלווה שנמשכה לזמן קצר בהחלט.
ועכשיו, הרוע חוזר לממלכה ולאט-לאט הוא יתפשט בכל העולם.
מה צופן העתיד? מה צפן העבר?
זה היה די ארוך...
אז זהו, זה היה הפרק הראשון.
בפרק הבא: ניסיון התנקשות בבני המלוכה, שלושה מתנקשים מבצעים בריחה מהכלא ולוקחים בני ערובה רבים.
אחד יוצא להצילם.
הפרק הבא: "שלושת המתנקשים"
חחח זה היה קצת טיפשי אבל אתם תסתדרו.
תגיבו כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*תומריקו*
