מחצית ראשונה של נירנברג –
פרנקפורט הסתיימה. די משעמם ותיקו
אפס. אני מפליג במחשבותיי למקומות אחרים,
מעניינים יותר ממה שרץ על המוניטור. חושב
על החופשה הבאה בתאילנד. תמיד טוב לעזוב
את ברלין לכמה שבועות כשחורף כאן. בחופי
תאילנד למעלה משלושים מעלות, זה כמו זריקת מרץ לוורידים שמאיצה את הדם בגוף ונותנת
לו סיבה להמשיך לזרום.
לפני כמה שבועות עזבתי את מקום
עבודתי בארבע השנים האחרונות. כל חיי
השתדלתי להימנע מדברים שלא עושים לי טוב.
התפקיד הספציפי הזה היה אחד מהם.
וזה היה קל יותר אחרי שהסתיים הפרק הזה בחיי. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו הרגשה זו להתעורר
בכל בוקר ולעשות רק מה שאני רוצה? אני כותב כל היום, מתאמן בחדר הכושר, מתנסה
במתכונים חדשים, בעיקר צמחוניים. כמובן
שאני גם מחפש עבודה. אתם יודעים – אוכל,
שכ"ד, חדר כושר ועוד ועוד. אבל עם
תקופת פרישה די ארוכה בתשלום מלא אפשר לקחת את הזמן באיזי.
יש לי חבר קרוב שגם הוא עזב את
הארץ לפני כמה שנים. לפני ששנינו עברנו כל
אחד לתפוצתו הוא, היינו נפגשים בערבי ליגת האלופות, רואים כדורגל ומדסקסים בנושאים
רבים, רובם לא קשורים לכדורגל. את הרוב
אשאיר לעצמי, רוב הגיגינו הפילוסופיים לא היו עוברים את מבחן האגף לבריאות הנפש. אפשר לדבר על ההיבטים המינוריים של
שיחותינו. הגענו למסקנה ש-6000 ש"ח בחודש, נטו, זו
משכורת בה אנו מוכנים להסתפק כל חיינו. מי
צריך יותר מ-6000 ש"ח בחודש? אבל זה
היה לפני ששכר הדירה בארץ החל לעלות בקצב של טור הנדסי. הוא גר אז בדירת שלושה חדרים בר"ג ואני
בדירת חדר ענקית ליד כיכר המדינה. הוא
שילם 520 דולר, אני שילמתי 500. וכבר אז
חשבתי שזה קצת יותר מדי, 500 דולר לחודש לדירת חדר. מרפסת שירות, מרפסת נוספת ענקית עם חלונות
זכוכית, חדר של 35 מ"ר בדירה של 60 מ"ר מהישנות והגדולות שמוצאים רק בתל
אביב, מסדרון ארוך, מטבח סביר (בצבע ירוק מזעזע, אבל דירה שכורה, אתם יודעים, למי
אכפת) - אבל בכל זאת דירת חדר. הדייר
שהחליף אותי שילם כבר 550 דולר. היום אין
לי ספק שהדייר הנוכחי משלם לפחות 700 דולר.
וזה רק מחדד את התחושה שלי
שעשיתי כבר לא מעט בחיים. רציתי לחיות
בארה"ב? גרתי שם שלוש שנים. רציתי לגור לבד בתל אביב? עשיתי את זה כמו
גדול, במיקום משגע שיכולתי להרשות לעצמי כלכלית.
חלמתי על אופנוע כבד? קניתי ימאהה TDM 850 סמ"ק, בדיוק מה שרציתי. ביקשתי לגור באירופה? כבר חמש שנים אני משלם
מסים בברלין. כדורגל גרמני? יש לי מנוי
שנתי למשחקי הרטה ברלין (ליגה שניה, אבל אוטוטו היא חוזרת לראשונה). אז מה רע בעצם? אתם יודעים, תמיד יש משהו
שמשפיע על החיים. חבל שתחושת ההחמצה הזו
עדיין מלווה אותי, אבל כנראה היא שם כי מקומה שם.
כי היא צריכה להמשיך וללוות אותי, כי אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות
כשאהיה גדול. ובגלל זה אני יושב מול
המקלדת וכותב לכל מי שרק מעוניין לקרוא.
ועד אז אני אמשיך לצפות במשחק
בין נירנברג לפרנקפורט. מחצית שניה עכשיו,
עדיין אפס אפס. אולי זה יסתיים עם שער,
אולי יותר, אולי לא. אני כבר רואה בעיני
רוחי את תאילנד. מי חושב על כדורגל
בתאילנד... אני, שמפעיל בלוג שעוסק רק בכדורגל, שכותב ב"וואלה" על
כדורגל גרמני, שאוהב כדורגל בנימי נשמתו, עומד להתנתק מהכל לפרק זמן לא קצר. אולי אפילו אשתגע ולא אקח את הנייד איתי. טוב, אני בעצם חייב, אולי יתקשרו להזמין אותי
לראיון עבודה. אתם יודעים, אוכל,
שכ"ד.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
