ערן לוי, ברלין

קשה לקום בחורף, לפקוח ת'עיניים.  קר בחוץ, זה לא משתנה לעולם. 

חורף בישראל זכור לי כמשהו זמני.  ימים מעטים בהם יורד גשם ללא הפסקה,ימים בהם הוא אף מציף שכונות, מעלה מן האוב את הכתבות בעיתונים על שכונת הארגזים בתל אביב ושכונת הרכבת בלוד המוצפות עד לגגות הבתים.  זכורות לי גם תמונות מהחרמון - שלג ראשון, טורי מכוניות מטפסים במעלה ההר כנחש שלוח, שם כבר ייפרדו כולם ממאות ואלפי ש"ח כדי שיוכלו לחפון בידם כדור שלג ולחלום אירופה.  זכורים לי ימי שמש חמימים, מרבדי פרחים שנפרשים בתום הגשם הראשון או השני וחלזונות שמטיילים בשקט ובנחת בין הפרחים, מקווים שלא להירמס על ידי "מאות אלפי המטיילים שניצלו את מזג האוויר הנעים ויצאו לטייל בחיק הטבע" או סתם על ידי ג'יפ. 

הזכרונות הרחוקים הללו מלווים אותי בכל צעד בברלין הקפואה.  כאן אין הצפות אבל גם אין שבתות חמות.  אין בכלל מונח שכזה,"יום חמים", באמצע החורף.  כי בברלין, כמו בכל גרמניה ורובה של מערב אירופה, חורף הוא חורף.  שמיכות עננים מכסות את כחול השמיים ולא מאפשרות לשמש אפילו הצצה אחת קטנה, וכשהיא כבר מצליחה להחדיר קרן דרך מסך העננות הכבד יוצאת פקודה מעוננת להתגבר על התקלה במהרה, ותוך כמה שניות חוזרת האפלה לשרור במחוזותינו.  למושג היחסות יש משמעות רבה בחורף של ברלין.  מתקווה לימים של עשרים מעלות עברתי לכמיהה למעלה אחת או שתיים.  בהשוואה למינוס עשר גם מעלה אחת משובבת נפש.  מעלה אחת או שתיים גם ממיסות את הקרח שהצטבר על מדרכות העיר ושדואג באופן די קבוע להעלאת מכירות הקביים לכל אותם חסרי מזל שהחליקו עליו בדרכם לאן שהוא. 

שלג זה דבר יפה אם נמצאים בבקתה בהרים מול אח בוערת וערימת ערמונים קלויים.  בעיר הופך השלג במהרה לעיסה חומה-שחורה, ערבוב של זיהום אוויר טבעי, דריסות נעליים וצמיגי רכב.  הקרח שנמס משווה לעיר מראה מעט מעברתי.  ואז מגיע מטר שלג נוסף שיורד ומעניק לה בן לילה מראה מלאכי לבן וטהור, לפחות עד לפתיחת היום.

בכל בוקר מתעורר ברבע לפני שבע וחושך בחוץ.  שותה קפה, קורא את כותרות היום, בודק מיילים ועדיין חושך בחוץ.  הולך לחדרה של בתי יחד עם כוס הקפה שלי וכוס השוקו שהכנתי לה, מעיר אותה משנתה, יושבים יחד ושותים ועדיין חושך בחוץ.  רק לקראת היציאה מהבית לגן, יותר משעה מרגע יקיצתי, מתחיל האור להציג את זיו פניו החלוש.  הולך לעבודה, עושה מה שעושה וחוזר הביתה.  בחושך.  גם אם זה בשש בערב, גם אם בחמש, גם אם בארבע ורבע - חושך בחוץ. 

כשקר כל כך וחשוך כל כך נאחזים בכל שביב תקווה.  היום הקצר בשנה חל ביום ה-21 בחודש דצמבר.  ביום ה-22 בחודש דצמבר מתחילים הימים להתארך והלילות להתקצר.  וגם אם אי אפשר להבחין בשינוי בימי דצמבר וחלקו הראשון של חודש ינואר, הידיעה כי הרע מכל מאחורינו מציפה בי אושר.  מעתה והלאה צועדים קדימה, הלאה, אל האור.

יש הכל בברלין.  מוזיאונים מרהיבים ומרתקים, כדורגל איכותי, הוקי קרח מעולה, מיטב המיוזיקלס וההופעות החיות, הברלינאלה, קזינו.  חמש שנים בברלין ובכל יציאה לעיר אני נפעם מיופיה, מבנייניה, מעתיקותיה ומההיסטוריה, זו הכואבת אך גם זו התרבותית והארכיטקטונית.  ואחרי שהשפה הגרמנית אינה מהווה עוד מכשול אבקש רק דבר אחד: עשר מעלות בחורף.  תודו שזו לא בקשה מוגזמת.