חיי כאמא כפויה הבהירו לי למה כנראה שכבר לא אהיה אמא מרצון. הרבה סיבות מורכבות, נכון, אבל יותר מכל- אני לא מסוגלת לשאת את אובדן השליטה שבחוסר האונים כשרע לו, לילד. ברגע הזה, כשאני תופשת לחרדתי עד כמה באמת שאין שום דבר שאני יכולה לעזור בו, כלום, אפס, אני מתפרקת בכל פעם מחדש, אבל לי אין מי שיבנה אותי אחר כך.

מעצמי לא אכפת, אבל בשבילו הייתי מרפדת את כל הפינות החדות בעולם, וגם זה לא היה מרגיע את החרדה ששום דבר לא בשליטתי בעולם הזה.

הרבה זמן אני רוצה להוציא את זה, אבל המילים האלה עולות לי בדם.