לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תאטרון אנטומי
Avatarכינוי:  טלי רבן-הכט

בת: 44

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מונולוג הילד לאחר הסירוס


עוול גדול עושים לנו כשמלטפים אותנו.

גורמים לנו לחשוב שהליטוף קיים.

עוול גדול עושים לנו כשמפסיקים ללטף אותנו.

גורמים לנו לחשוב שחלמנו.

אני הוא זה שמספיק ליטוף אחד

לעשות אותו למאושר בילדים.

 

(חנוך לוין, "המדמה")

נכתב על ידי טלי רבן-הכט , 25/12/2005 11:23   בקטגוריות מאגר המונולוגים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מונולוג הבצל


 

(כל מונולוג טוב הוא סוג של "מונולוג בצל", בעיני)

 

מתוך מחזה המסע וההתבגרות "פר גינט", יצירת המופת המחורזת של איבסן, בתרגומה המצוין של לאה גולדברג.

תמונת סוף המחזה, ובו מסכם פר גינט, הקשיש החי בפנטסיה, את חייו, בפכחון יוצא דופן.

 

פר:

מִטֵּרוּף עוֹד רֹאשְךָ לֹא נִצַּל!

לֹא קֵיסָר אַתָּה, פֶּר, אַתָּה הַבָּצָל!

עוֹד מְעַט נְקַלֵּף קְלִפּוֹתֶיךָ, פֶּר,

אַל תִּבְכֶּה. נִרְאֶה-נָא מַה יִּשָּאֵר!

(לוקח בצל ומקלפו קליפה אחרי קליפה)

הִנֵּה זוֹהִי קְלִפָּה חִיצוֹנִית, הִיא דַקָּה –

זֶה הָאִיש שֶנִּלְחַם וְהוּשְפַּל עַד דַּכָּא.

זוֹ קְלִפַּת הַנּוֹסֵעַ בַּיָּם, נֹאמַר:

כְּטַעַם פֶּר גִּינְט טַעֲמָהּ הַמַּר.

זֶה אֲ נִ י שֶל כּוֹרֵה הַזָּהָב, בּוֹא נָצִיץ:

פָּג טַעֲמוֹ וְנִסְחַט כָֹּל הַמִּיץ.

כָּאן הָעוֹר הַנּוקְשֶה, יָפֶה, נְנַסֶּנּוּ:

צַיָּד עַל נְהַר-הוּדְסוֹן. הָיָה וְאֵינֶנּוּ.

זֶה דוֹמֶה לְכֶתֶר – הֲבֵל הֲבָלִים,

אֵין כְּדַאי אֲפִילוּ לְבַזְבֵּז מִלִּים!

כָּאן – חוֹקֵר עַתִּיקוֹת: קָצָר אַךְ רַב-כֹּחַ

וְהִנֵּה הַנָּבִיא, אִיש עַלִּיז וָנוֹחַ,

כַּכָּתוּב: רֵיחוֹ הוּא רֵיחַ נִיחוֹחַ,

סִרְחוֹן שֶל שְקָרִים... כֵּן, רוֹאֶה אֲנִי,

בִּזְכוּתוֹ זוֹלֶגֶת דְּמָעוֹת עֵינִי.

וְזוֹ הַקְּלִפָּה הָרַכָּה, הַנִּדְבֶּקֶת:

הָאָדוֹן שֶחַי גַּם בְּטוּב, גַּם בְּשֶקֶט.

וזוֹ כְּמוֹ חוֹלָה הִיא, שְחוֹרַת נְמַשִים.

כֵּן, שְחוֹרִים הַכְּמָרִים, וּשְחוֹרִים הַכּוּשִים.

(מקלף כמה קליפות בבת אחת)

שִכְבָה עַל שִכְבָה. אֵין קֵץ ואֵין סוֹף.

מָתַי הַגַּרְעִין יוֹפִיעַ סוֹף-סוֹף?

(מקלף את כל הבצל)

עַד לֵב הַבָּצָל – וּמַה יִּוָּתֵר?

רַק קְלִפּוֹת קְטַנּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

בֶּאֱמֶת הַטֶּבַע חָמַד לוֹ לָצוֹן!

(משליך את הבצל ממנו והלאה)

 

 

נכתב על ידי טלי רבן-הכט , 23/5/2005 19:07   בקטגוריות מאגר המונולוגים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אורחים נכבדים. קטון קטונתי.


 

 

המונולוג השני מ"חפץ" (בהמשך לפוסט הקודם) הוא בעל רוח שונה לחלוטין. בתוך סחף של התלהמות, ציניות ואכזריות גרוטסקיים ומצחיקים עד דמעות, ישנו פתאום רגע קטנטן, שקט ונוגע ללב, רגע המשבר הסופי של חפץ המושפל, שהולך ומתכווץ לנגד עינינו.

 

 

"חפץ"/חנוך לוין, תמונה 7. לילה, רחוב, חפץ לבדו.

 

חפץ:

 

בואו, בואו, חיים יקרים, זמן מבוזבז, בואו, אבא, אמא, ילדים, גננות, אופניים, עצים, שודדים וחנוונים, בואו, ספרים, מכוניות משא, נמלי ים, מלחמות, בחורות שמנות ורזות, מנהלים, ניירות, מחלות ועייפות, בואו כולכם, התאספו סביבי ואנאם לכם נאום: אורחים נכבדים. קטון קטונתי.

(מכופף ברכיו ומתכווץ)

קטון קטונתי.

(מתכופף עוד יותר. בטון של משחק)

מי ימצא אותי!

(מצחקק ובורח החוצה בברכיים כפופות וראש מושפל)

 

 

מבלי שנדע עדיין, ברגע המצחיק-עצוב הזה גומלת בו ההחלטה להתאבד. בפעם הבאה שנראה אותו על הבמה, הוא כבר יזמין אורחים למסיבת הקפיצה מהגג.

 

 

נכתב על ידי טלי רבן-הכט , 8/8/2004 19:08   בקטגוריות מאגר המונולוגים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
85,881
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , סטודנטים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטלי רבן-הכט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טלי רבן-הכט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)