הימים חולפים ומביאים איתם ארועים חדשים, אנשים מופיעים ונעלמים לעתים.

השמיים אדירים ואור הכוכבים עוצר את הנשימה,

מנסה למלא את מוחי במחשבות עמוקות ופילוסופיות אך הוא ריק מחומר.

המילים הפסיקו לעבור תהליך סינון, יוצאות החוצה ללא כל חגורת ביטחון.. מילים קשות ובוטות שכלל לי לא מתאימות.

אילו גם הייתה לי דקה תמימה לשבת ולחשוב, אני בטוחה שדבר לא יעלה בראשי.

החול כל כך צהוב ואינסופי, אך לא גורם לי להרגיש קטנה כמו שכולם מבטיחים.

אני חושבת שעליי ללכת לנוח,

לארגן את עצמי לתקופה הבאה,

לתכנן זמנים -להחליט מה עושים.