פשוט לא להאמין איך הזמן עובר לו.
זה נדמה כאילו לא הייתי בבלוג הזה שנים.
כבר הפסקתי לכתוב פוסטים, אבל בכל זאת לא מחקתי אותו,
כנראה יש סיבה לכך, למרות שהיא לא ידועה לי.
לכן החלטתי לכתוב פוסט, למרות שהסיכוי שמישהו יקרא אותו מאוד קטן.
המון דברים השתנו מהפעם האחרונה.
טוב אי אפשר להגיד בדיוק השתנו, אבל קרו.
קודם כל סיימתי את קורס הפסיכומטרי ועשיתי את הבחינה - התוצאה הסופית: טובה, אבל לא מספיקה.
שנית; מסתבר שדברים שהיו אמורים להסתיים ממזמן, עדיין ממשיכים להתקיים, ולא רק בשבילי.
לפעמים זה משמח, ולפעמים זה רק מהווה מכשול, מטרד.
שלישית - השנה האחרונה שלי בכפר, והיא לא מה שציפיתי שתהיה, ומה שאחרים ציפו.
השנה האחרונה של כולנו ביחד, שנה שהיינו אמורים להשקיע את המאמצים שלנו בלסיים את הלימודים,
להנות כמה שיותר עם החברים, וליצור חוויות וזכרונות,
מתבזבזת על תחושת ריקנות, אי אכפתיות, ציניות וצביעות.
אני מנסה לשנות זאת, אך איך זה אפשרי כשאף אחד לא רוצה לשתף פעולה?
יש דברים שפשוט אי אפשר לעשות לבד.
אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו מכירים אחד את השני, אחרי שהחיים שלנו השתלבו זה בזה,
בצורה מאוד משמעותית ובלתי ניתנת לשינוי, לא משנה כמה נתכחש לעובדה הזו,
אחרי הכל, נראה לי שהגיע הזמן להוריד את המסיכות,
ופשוט לומר לאחרים, ולעצמנו, את האמת, את מה שאנחנו באמת מרגישים.
ולא רק מהחברים שלי אני מקבלת את התחושה הזו, גם מהצוות.
אחרי 3 עם אותו הצוות, ואותה הקבוצה (פלוס מינוס כמה שינויים),
זה מרגיש שפשוט כבר כולם התעייפו, ושלאף אחד כבר לא אכפת.
כל תחושת המשפחה והביתיות שהייתה, פשוט נעלמה, וביחד איתה האמון.
אני יכולה להבין שכבר אחרי הרבה זמן שאנחנו תקועים אחד בתחת של השני,
אין בדיוק מה לחדש, ממה להתרגש, והכל כבר רגיל, ולכולם כבר אין, ורק רוצים לסיים את השנה,
אבל מה קרה למאמצים אחרונים?
סוף שנה שעברה כולם דברו על הציפיות שלהם לשנה הזו,
ומאז ומתמיד כולם ציפו לי"ב - השנה שאמורה להיות השנה הכי טובה בתיכון,
כולם דברו על איך שנסיים את השנה בגדול, ובכך בעצם נהפוך את כל השנים האלו לחוויה אחת בלתי נשכחת,
אבל אף אחד לא עושה שום דבר בכדי לממש זאת.
לכולם יאה לדבר, אבל לאף אחד לא יאה לעשות, וזה פשוט מבאס, מאכזב.
אבל אני לא אוותר, עדיין לא.
אני אולי אדם אחד, אבל אני בטוחה שבכל אחד מאיתנו יש את הרצון לעשות משהו,
רק צריך להוציא אותו החוצה =]
ואם כבר מזכירים שנה אחרונה, י"ב וכולי,
פספתי את הטיול השנתי האחרון שלי בתור תלמידה, את הטיול השנתי של י"ב,
שמתרחש ברגעים אלו ממש, בהרי אילת.
אני לא כל כך מתחרטת, כי אני בטוחה שחבריי נהנים גם בלעדיי,
ואני מקווה שהם נהנים מספיק גם בשבילי.
הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו על כך שלא יצאתי לטיול,
היא העובדה שאם הייתי יוצאת לטיול הייתי יכולה לראות את מטר ה"לאונידים" שהתרחש אתמול,
באופן ברור למדי, שלא כמו בעיר שבגלל זיהום האור, לא ניתן לראות דבר מהשמיים.
טוב, שוב פספסתי הזדמנות לראות "כוכבים נופלים",
אבל יהיו עוד הזדמנויות, אני בטוחה בכך.
אני עוד אראה כוכבים נופלים,
אני עוד אראה איך הדברים משתנים להם לטובה.
עד לפעם הבאה (שאין לי מושג מתי היא תהיה, אולי זה בכלל הפוסט האחרון),
לילה טוב קוראים בלתי נראים, שרוב הסיכויים בכלל לא קיימים.
XOXO
Just A Shadow
(איזה פוסט לא קשור, הא? אני צריכה לשפר את סגנון הכתיבה שלי -.-")
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JustaShadow
