אין דבר שאני שונאת יותר מהעובדה שאני יודעת שיש לי משהו שאני חולמת עליו/ חשוב לי מאד במרחק נגיעה ואני לא יכולה להגיע אליו בגלל כל מיני דברים מטומטמים.
ככה למשל היה בהופעה של רוג'ר ווטרס שההורים לא הרשו כי יום אח"כ היתה לי בגרות. אנשים הציעו לי כסף לכרטיס, טרמפ, כרטיס חינם ועוד מליון דברים ופשוט לא יכולתי (כנראה כי ההורים שלי חינכו אותי טוב מדי).
וככה גם היום. ההורים נזכרו להגיד לי לפני שבוע שהם מרשים לי ללכת למשחק נגד בית"ר ושהם מוכנים גם לממן לי אותו. הם פשוט ידעו מראש שאין לי סיכוי להשיג כרטיס. אז הנה, המשחק מתחיל בעוד שעתיים ואני יושבת בבית ובא לי לבכות.
מי שלא אהד קבוצה פשוט לא יוכל להבין את זה. אני כבר שבוע מסתובבת בבית ולא יודעת מה לעשות עם עצמי והיום זה הגיע לשיא- אני לא יכולה לשבת בשקט, אני מתה מרעב ולא יכולה לאכול כלום ופשוט מסתובבת סביב עצמי ומחכה שזה יתחיל.
אני לא זוכרת את עצמי מתרגשת ככה לפני משחק כבר שנים. אז פעם ראשונה ב-3-4 שנים האחרונות שזה קורה ואני לא משיגה כרטיס?! איך זה יכול לקרות?!
מישהו אמר לי פעם שכדורגל זה לא ענין של חיים ומוות.. הוא צדק- זה הרבה יותר מזה!
היום הזה הגיע לי בטיימינג גרוע אחרי שאתמול היה לי בערך אותו סיפור עם העצרת של רבין שלא מצאתי עם מי ללכת (חוץ מאחד שגם רצה ללכת אבל אני בתהליכי סינון מתקדמים איתו). אחרי שאתמול הוא שוב החליט שהוא צריך לנתק איתי קשר כי החברה הפוסטמה שלו מקנאת. אחרי שרבתי השבוע עם כל העולם. אחרי שאני לא מסוגלת לעשות כלום כבר שבוע. אחרי שכ"כ נמאס לי מכל מה שקורה סביבי ואני רק רוצה קצת שקט ולהתנתק מהעולם.
אני צריכה לנסוע עכשיו למדבר לכמה זמן כדי להרגע.. אבל נחשו מה? המדינה לא תסתדר בלעדי שבוע. אני מרגישה חרא! שומדבר לא הולך כמו שצריך וכמובן שאותי יאשימו בסוף. עוד 10 ימים יש לי יומולדת ובמקום להתקדם הדברים רק הולכים אחורה.
תאחלו לי שהכל יהיה בסדר.
יום טוב ובהצלחה לחיפה.
אהה ומצטערת על הפוסט המדכא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
