אני חושבת שמצאתי, אחרי חצי שנה של ספקות וכאבי ראש, סוג של מקום ביניים נחמד.

כבר כמעט הבנתי שאני שווה מספיק בשביל לא לרחם על עצמי כל הזמן, ולעשות את המיטב כדי להפיק את המיטב.

מעבר מזה, אני חושבת שברור לכולם מה מצבי בחבורה(המורחבת) ובכל מה שקשור למסגרת ההיא שכמעט בלי לשים לב, אני מזמן לא חלק ממנה.

ועם כל הצער שבדבר, זה נותן לי הרבה יותר חופש, זמן וכיף, ככה שזין על העולם ועל המחוייבות. העיקר שיהיה לי טוב.

השלטון התחלף מדיקטטורי לדמוקרטי כמעט ופתאום מרגיש הרבה יותר טוב כל הקטע הזה. זה מרגיש שוב כמעט כמו פעם- לטוב ולרע.

והכי חשוב שעכשיו יש לי נעלי עקב מקסימות ואת החצאית מאמריקןאפרל, וזה הופך אותי למגניבה ממש ככה שמה אכפת לי שיחשבו שאני מתנשאת.

ואולי אני באמת מתנשאת, אבל אני פשוט לא נהנת בחברתכם, מצטערת.