כן כן הבלוג הזה חוינה אחת גדולה!

לא יאמן טימור חזר לכתוב על את כורות חיו באבסראקטיבים בעמוד האינטרנט הזה שוב.
יום אחד לפני מלא מלא שניות אימור ישב בחדרו ביום תשרי רגיל בזמן שהוא מנהל שיחות עם חבריו הקנדים
החליט הוא לבקרם.וכך באופן ספונטני הזמין את כרטיסיויום למחורת אחריי בית ספר ,ארז את את מסודתו ולקח רכבת לנתב"ג.
טימור העמיץ לגמריי לבדו טס לגלות את סודות הצפון הדגול.
לאחר כמעט יום אור שלם של טיסה ירד הוא ארצה מהמטוס.
הוא הסתכל פנים של אדם הנראה מוקר לו, הוא לא היה סתפ עוד עובר דרך
אלה חברו היקר אנטון. ויאמר טימור על אנטון לאמור כי השתנתה עם רוח הזמן"
ואנטון השיב ואמר "גם את חבר" הם לחצו ידיים והלכו לקחת את הבאז' של טימור
ואז לביתי של מארק קארדי שם היו הם ולא עישנו ג'וינטים בכלל עד שטיילור
חזר מלימודיו באוניברסיטה ולקח את טימור לביתו הניצ אל מול הנהר האדום.
טוב נמאס לי לשחק אותה סופר
אז בלוגר להיות אני חוזר.
ועמוק בליבי אני אומר.
"לפרסם או לא לפרסם פוסט זה?"
זאת השאלה הרי באופן צלול ידוע לי
כי בלוגים זה ממש לא בישבילי!
אבל אין מה לעשות שוקי הגבר אמר לי כאן לכתוב .
אבל בלוג זה סך הכל עוד דבר שאינני מסוגל לעזוב.

מצטער על הדיסלקציה עמכם תודה חד שמח וכשר




החדר שלי שם:


 הבית בפינה למטה בקצה העליון של הכביש זה הבית שהייתי גר שם 20 יום


טוב אין לי כוח לשים יותר תמונות בייי