היא עברה לידי, שניה של מבט חלף עבר ביננו, אני חושב שהיא הסתכלה עלי, זרקה מבט, אני לעומתה הייתי נעוץ בה למדי. לפני המפגש הארעי שלנו, חיפשתי אותה בכל המקום, הייתי בטוח שאני אמצא אותה, אבל לא, רק ביום האחרון, תפסתי אותה בזוית עיני.
היא לבשה אדום, אני כמעט בטוח, ראיתי אותה באפלה כך שלא היה ניתן לראות אותה לגמרי, להתמקד בה.
היא עברה על פני כאילו שלא נפגשנו בעבר, כאב לי.
בזמן הקרוב לא נפגש... אני לא חושב לפחות... היא באמת מיוחדת...
כן, כמעט ולא ראיתי פרארי באיטליה. =(
אז כן, בנימה זו אני פותח את החזרה שלי מאיטליה.
היה כיף, עשיתי סקי.
למרות מה שאומרים - 'חופשת סקי', זו לא ממש חופשה, אלא בעצם חופשת ספורט, סקי הוא לא דבר כל כך פשוט כמו שחושבים, אם עולים על שני מגלשיים ומתחילים לגלוש, בסוף נופלים ושוברים משהו.
הסקי הוא סוג של אומנות, כמו צלילה למשל, הוא דורש ריכוז מירבי, במיוחד בירידות קשות, צריך להסתכל לאן פונים, איך, מתי, אם מישהו בא או לא.
היה שם ממש קר - 3 עד 5- מעלות, גן העדן בשבילי, הימים היו חמימים ושמשיים חוץ מהיום האחרון, שהתחיל להווצר בו שלג. התהליך ממש מדהים. כיוון שאנחנו היינו מעל העננים, איפה שהשלג לא הפשיר (אלא רק הקריח, מלשון קרח) גם בשמש חזקה.
העננים החלו להווצר, חלקם היו מעלינו וחלקם מתחתינו, בהחלט מראה מדהים.
הבאנו לשם את המצלמה הדיגיטלית שצילמה ללא הרף, 400 תמונות, אולי יותר, עשינו הרבה פאנורמות, כך שמבחינה צילומית אני נורא מרוצה מכך.
התארחנו שם במלון די מפואר, הוא נראה כפרי אוסטרי, בנוי מעץ, מאוד נעים, אני גרתי עם אח שלי ואמאבא גרו עם עצמם.
אכלנו במלון ארוחות בוקר וערב ואילו ארוחות צהריים אכלנו בחוץ, מדי פעם זה הסתכם במנה חמה ומדי פעם בארוחה במסעדה; במסעדות שאכלנו בד"כ לא היה תפריט בשפה האנגלית המאוד זרה לאיטלקים הדפוקים האלה בתפריטים למיניהם הופיעו מנות המפורטות ביותר מ5-6 מילים... כשהזמנו את המנות האלה קיבלנו דבר שמסתכם במילה אחת, המבורגר...
בנוסף, לאיטלקים יש כושר מיוחד במציאת דרכים, דבר שלתיירים, ביחוד ישראלים, אין.
בעוד שלנו, השילוט לנמל התעופה 'בן גוריון' מופיע כבר מאזור גלילות, מרחק של עשרות קילומטרים משם, באיטליה, השילוט המיקרוסקופי לנמל התעופה מופיע אולי 10 קילומטר מהנמל, כך שההסתבכות צפויה, וכך באמת הייתה.
כשחזרתי לארץ האנשים פה עשו לי באמת קבלת פנים יפה.
משום מה כולם היו בטוחים שאני חוזר ביום שישי, אני דווקא הגעתי ביום שבת לפנות בוקר.
ג'ני ויעל כבר השאירו לי הודעה לפני שנחתתי אפילו, תודה מקרב לב לכן.
רות, איל ודימה התקשרו בשבת בצהריים ודיברו איתי עמוקות.
כל האחרים, כבר הספיקו לתפוס אותי באיסיקיו ולברך על חזרתי וכמובן לדרוש מתנות.
אל תדאגו, מי שקיבל, קיבל ומי שלא, עוד יקבל...
היום היה היום המלא שלי פה, מהבוקר עד הלילה ואני מרגיש את השגרה חוזרת, מאבדת את היחוד שלי, של אנשים אחרים, כרגע אני עדיין שמח... מישהו רוצה להמר תוך כמה זמן זה כבר לא יהיה?
אני רוצה להציג את גלית, שגם מגיבה פה ושם, את גלית הכרתי לפני בערך שנתיים, המשכנו לדבר קצת ואז נפרדו דרכינו לבערך שנה וחצי, דיברנו פה ושם, לא משו רציני, עכשיו חזרנו לדבר יותר.
חלק מהאנשים כבר פגש אותה, מקווה שנהניתם...
עם גלית אני חושב שאני נהנה מאוד לדבר כי אני מרגיש שמישהו שדי רחוק ולא בחבר'ה שלי, מרגיש די דומה למה שאני מרגיש, וחוץ מזה יש את השיחות שעמום שעוברות בכיף.
תודה לך
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
